שר הכלכלה ניר ברקת פנה אליי בבקשה שאעמוד בראש קרן שנועדה לסייע לאזרחים העומדים מול ניצול לרעה של הכוח התקשורתי ההגמוני של קשת 12, ונעניתי בחיוב לבקשתו. אני מבקש להסביר כאן מדוע אמרתי "כן".
נגד ערוץ 12: התפקיד החדש של פרופ' משה כהן-אליה
אני דמוקרט, ליברל, תומך בחופש ביטוי מקסימלי לכלל האזרחים, ובעד מגוון תקשורתי עשיר. קשת 12 (לשעבר המותג "ערוץ 2") מייצרת בעיות רבות בתחום התקשורת החופשית, אבל כאן אתמקד בשתי בעיות מרכזיות בתחום תביעות לשון הרע.
2+ראשית, היא מתהדרת בכך שאינה מפסידה בתביעות דיבה. האם הדבר מעיד בהכרח על סטנדרטים עיתונאיים גבוהים, או שמא מדובר באימה שהיא מטילה על שופטים, היודעים שאם לא יתיישרו איתה הם עלולים למצוא את עצמם מושא לכתבת תחקיר לא מחמיאה שתקבור את הקריירה המקצועית שלהם?
אני שומע מעורכי דין שהופיעו באולמות בתי המשפט מול קשת 12 כיצד שופטים חוששים ממנה, וכיצד נציגיה מתנהלים באולמות כאילו מדובר בביתם הפרטי. הדברים הגיעו לנקודת קיצון כאשר באחת התביעות שנדונו לאחרונה אמר גיא פלג במפורש שיש לו "חברים שופטים". אלה יחסים מסוכנים ומשחיתים בין העיתונות לבין מערכת המשפט.
2+שנית, על רקע הצלילה של חדשות 12 ברייטינג בתקופת הרפורמה והמלחמה (בהשוואה לעליה בערוץ 14 המתחרה), ובמיוחד לאור פרשת שדה תימן, קברניטיה נכנסו לסחרור ולהיסטריה והחליטו להגיש תביעות השתקה בסכומים מסיביים נגד אנשי תקשורת יריבים, במטרה להשתיקם. את העיתונאי העצמאי אלי ציפורי הם תבעו בשלושה מיליון ש"ח (!) בשל כך שכינה אותם "אל-ג'זירה 12". בנוסף, הם תבעו אותו, וכן את ינון מגל, נועם פתחי ונטלי דדון, בסכום של 2.6 מיליון ש"ח, לאחר שכינו את פרשת שדה תימן "עלילת דם".
מישהו יכול להסביר לי מהי הדיבה כאן? הרי הסרטון של גיא פלג היה ערוך, והוא אמר דבר שקרי על "מעשה סדום בנסיבות אינוס". יתרה מכך, לאחרונה ניתן פסק דין שבו נקבע במפורש שהביטוי "מכונת הרעל", בהתייחס לערוץ 14 או לכלי תקשורת בכלל, איננו דיבה. מקל וחומר שביקורת על ערוץ 12, שלפיה הוא מסייע לאויב באמצעות קידום הפגנות והחלשת רוח העם בזמן מלחמה, ופועל באופן המקביל לערוץ עוין לישראל – היא ביקורת לגיטימית החוסה תחת חופש הביטוי.
2+הגיע הזמן לשים סוף לטרור הזה. מי שמצדד בחופש ביטוי אינו יכול לאפשר לכלי תקשורת הגמוני לקיים יחסים משחיתים עם מערכת המשפט (זוכרים את ההמצאה של בית המשפט העליון בדיון הראשון על "אמת לשעתה", רק כדי לחלץ את אילנה דיין מתביעת דיבה מוצדקת שהוגשה נגדה על ידי סרן ר’ בפרשת "וידוא ההריגה" השקרי שהיא המציאה?). מי שמצדד בחופש הביטוי אינו יכול לתמוך בהגשת תביעות השתקה מסיביות נגד אנשי תקשורת, כדי להרתיע את כלל האזרחים ולהבהיר להם מה צפוי להם אם יעזו לכנות את הערוץ הזה "אל-ג’זירה 12".
לגבי התביעה של השר ברקת: אינני מבקש להיכנס כאן לעומק העניין. אומר רק כי מקריאה ראשונית של כתב התביעה עולה לכאורה דפוס התנהלות בעייתי מאוד ולא מקצועי של עיתונאי שלא טרח לבדוק ולו באופן מינימלי את טענותיו החמורות על שחיתות. לעמרי מניב תהיה עבודה קשה מאוד להוכיח "אמת דיברתי", כאשר היה יכול להשקיע מאמץ מינימלי כדי לבדוק את טענותיו ולגלות שהן פשוט אינן נכונות.
התכלית של הקרן שהקים השר ברקת היא להבטיח תקשורת הוגנת, חופשית, אמינה ומאוזנת, ולחזק את חופש הביטוי אל מול תביעות השתקה מהסוג שכלי התקשורת ההגמוני לשעבר של ישראל משגר נגד אזרחים ואנשי תקשורת – בניסיון לעצור את דימום הצופים לערוץ מתחרה.
