ככל שהמשטר האיראני נחלש תחת לחץ המחאות והטבח הפנימי, נוצר ואקום כוח חסר תקדים ברחבי המזרח התיכון. מי שממהרת למלא את החלל היא ערב הסעודית, שמובילה כיול מחדש של יחסיה עם יריבי עבר ומגדירה מדיניות חוץ עצמאית ופרגמטית, המעוררת דאגה בוושינגטון, כך דווח היום (שלישי) בפוקס ניוז.
ג'אבד עלי, בכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, מסביר בראיון ל"פוקס ניוז" כי מאז מהפכת 1979, ריאד וטהרן התחרו על השפעה בעולם המוסלמי. אולם, איחוד הכוח של יורש העצר מוחמד בן סלמאן מציג חזון שונה משמעותית מזה של קודמיו – חזון שאינו נשען רק על אידיאולוגיה, אלא על עוצמה גאופוליטית נטו.

דיווחים מה-9 בינואר חושפים כי טורקיה מבקשת להצטרף להסכם ההגנה ההדדי שנחתם בין סעודיה לפקיסטן. בנוסף, הסעודים מנהלים "הסברה" מול רוסיה וסין, מהלך שנתפס כאיתות טקטי לארה"ב ולא כמהפך אידיאולוגי.
מייקל רובין, עמית בכיר במכון האמריקאי ליזמות, טוען כי המהלכים הסעודיים הם תוצאה של שנים של תסכול מהמדיניות האמריקנית. רובין מזכיר כי ממשל אובמה התעלם ממאות רחפנים ורקטות ששיגרו החות'ים לעבר שטח סעודיה.

השיא הגיע כאשר שר החוץ אנתוני בלינקן הסיר את ייעוד הטרור מהחות'ים – מהלך שרובין מכנה "זדון טהור המופנה כלפי מוחמד בן סלמאן ודונלד טראמפ". לדבריו, בנקודה זו הבין יורש העצר שאם ארה"ב לא תעמוד לצדו, עליו לאמץ "תוכנית ב'".
המשבר האזורי בא לידי ביטוי חריף ביותר בתימן. בעוד ריאד תומכת במדינה מאוחדת תחת ממשלה מוכרת, איחוד האמירויות תמכה בבדלנים הדרומיים (STC) כדי לשלוט בנמלים אסטרטגיים.

בימים האחרונים נרשמה הסלמה דרמטית: כוחות ממשלת סעודיה ותימן כבשו את דרום ומזרח המדינה מידי הבדלנים הנתמכים על ידי האמירויות. מנהיג ה-STC נמלט לאבו דאבי והקבוצה התפרקה. בעוד שסעודיה טוענת כי הבדלנות רק משרתת את איראן, רובין מזהיר כי סעודיה מטפחת גורמים אסלאמיסטים בתימן שעלולים בעתיד להפנות את נשקם נגד הממלכה עצמה.
החוקר הסעודי סלמאן אל-אנסארי דוחה את הטענות על יישור קו עם האחים המוסלמים (שהוגדרו בסעודיה כארגון טרור ב-2014) ומדגיש: "סעודיה לא פועלת מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך שיקולים פרגמטיים של יציבות ופיתוח. ההתקרבות לטורקיה נועדה להפוך את האזור מסכסוך כרוני ליציבות כלכלית".

כעת, כשוושינגטון צופה מהצד באיראן המוחלשת ובסעודיה המתרחבת, עולה השאלה המרכזית: האם מאזן הכוחות החדש יחזק את היציבות האזורית, או שמא גבולות השותפות ההיסטורית בין ארה"ב לסעודיה נמתחים עד לנקודת האל-חזור?
