רצף האירועים האחרונים בחסות בגץ מחייב לומר את האמת הפשוטה: שופטי העליון הפכו לחזית פוליטית שנוגסת בישראל היהודית והדמוקרטית.
הם פועלים כשחקן שמרכז אליו עוד ועוד סמכויות. מול שרי הממשלה, מול מבקר המדינה ומול האזרחים. ואת זה הן מנמקים בביטויים מומצאים כמו – "דמוקרטיה מתגוננת" או בשם המשודרג שלה "דמוקרטיה ליברלית".
2+בכך נמשך כאן דפוס שיטתי של אובדן מצפן מוסרי. דפוס שבשם "המשפט" מכשיר עוולות, מצדיק מחדלים ומלבין ניגודי עניינים. נשמע מוכר השופט עמית?
מה שבעיקר מדאיג הוא שנדמה ששופטי בג"ץ אינם חיים במציאות הישראלית המדממת. כאילו השבעה באוקטובר לא טלטל אותם. כאילו המחבלים והאויבים שלנו לא מחכים להזדמנות הראשונה להשמיד גם אותם.
2+מה שכל ילד בישראל מבין אינטואיטיבית – נתפס אצלם כפשיזם, לכן הם ממשיכים בעקביות להגן על זכויות מחבלים ומסיתים לטרור – ולהפנות עורף דווקא למשפחות שכולות ולוחמים.
מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה מערכת משפט שמאבדת את היכולת להבחין בין טוב לרע, בין אזרח לאויב. שופטים בלי מצפן מוסרי הם סכנה לדמוקרטיה – לא המגן שלה. לנו מגיע שופטים עם מוסר, היגיון בריא, ושכל ישר. מגיע לעם הזה שופטים נורמליים.
2+