הימין סוף סוף מתעורר, ונבחרי הציבור מבינים סוף סוף שנחצה קו אדום בוהק. פרשת כוח 100 הייתה הרגע שבו הרדיפה פנתה גם ללוחמים, לאנשים שנשלחו לבצע משימות קשות וחזרו לגלות שאין להם גב. שם זה השתנה. כוח 100 היה הרגע שבו הכול התחבר, הרגע שבו הובן שזו לא ביקורת וזו לא עיתונות, אלא רדיפה שיטתית שלא עוצרת גם כשמדובר בחיילים שלנו.
95% ממצביעי הליכוד תומכים בהחלטה לא להתראיין בערוץ 12
שנים ארוכות הימין התנהל כמו האישה המוכה; סופג, שותק וממשיך להגיע לאולפנים שפוגעים בו שוב ושוב, ומספר לעצמו שזה ענייני. זה לא, זו רדיפה. וכאן צריך להחליף גישה: נבחרי ציבור לא נבחרו כדי לחפש חיבוק באולפן, אלא כדי להגן על הציבור שלהם ועל מי שמגן עליו בפועל. ולכן טוב עשה ניר ברקת שהצהיר על הדבר הבא, וטוב שהצטרפו אליו חבריו למחנה.
שלמה קרעי, חנוך מילבצקי, יריב לוין, מאי גולן, יואב קיש ואביחי בוארון – כולם הודיעו שלא יתראיינו בערוץ 12 עד שלא יתנצלו על פרשת כוח 100 ועל האשמת לוחמינו. כן ירבו נציגי ימין שמפסיקים לנרמל את ההתנהגות הזו. הם הבינו שלא משתפים פעולה עם אלימות תקשורתית, ולא מגיעים למקומות שמבקשים לשבור ולא לבקר.
נקווה שעוד נבחרי ציבור יצטרפו כדי להפסיק לנרמל רדיפה שמכוונת פעם לימין ופעם לחיילים. כוח 100 סימן את הגבול, ומכאן כבר אי אפשר להעמיד פנים שהכול בסדר. זה לא חרם, זו הגנה עצמית. וזה הרגע שבו הימין מתחיל סוף סוף לעמוד על שלו.
