אם רק היינו מקשיבים ללפיד ישראל היום הייתה נראית אחרת – ולא לטובה. לפיד אמר ברצינות מלאה: "לא היה שפל כזה ביחסים עם האמריקאים מעולם".
והיום, גם היום, אחרי מיליון הישגים בשנתיים האחרונות, לפיד ממשיך: "כשאין לך רעיון מישהו אחר יחליט בשבילך, וזה קרה השנה כבר יותר מפעם אחת וזה מוביל אותנו לאט לאט למצב של מדינת חסות".
1+כלומר, לשיטת לפיד, נתניהו פגע, החריב, הרס את הקשר עם ארצות הברית והפך אותנו למדינה כפופה, אבל מה שברור – זה שלפיד לא מבין מדיניות חוץ, כי בזמן שהוא מייצר סיסמאות – נתניהו מייצר מציאות.
הפגישה בארה"ב לא נולדה סתם כך, נתניהו הכין תשתית מדינית רחבה, מוצקה: סגירת הסכם גז עם מצרים, הידוק קואליציית יוון-קפריסין מול הציר הטורקי, והכרה בסומלילנד, דבר שיסייע לנו דרמטית מול תימן וטורקיה וכצעד אסטרטגי מול ההשפעה האיראנית.
1+אבל לפיד ממשיך, וטוען פעם אחר פעם שנתניהו איבד את אהדתו של טראמפ ואת הקשב שלו. במציאות, לעומת זאת – טראמפ מגיע לכנסת ישראל אומר את האמת: "אני רוצה להביע את הכרתי לאדם עם אומץ ופטריוטיות יוצאי דופן שהשותפות שלו עשתה כל כך הרבה ואיפשרה את היום הנפלא הזה – יש רק אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו".
שש פגישות מאז תחילת כהונתו של טראמפ – אירוע חסר תקדים ביחסי מנהיג ישראלי עם נשיא אמריקני. זה ההבדל: יש מי שמדבר פופוליזם ויש מי שעושה היסטוריה. וראש הממשלה נתניהו טס לפסגה היסטורית שצפויה להניב לנו הפתעות רבות, בזירת עזה, בזירת איראן, בזירת סוריה ועוד נגלה מה עוד.
נתניהו דואג לעתיד המדינה בהסכמים שיכנסו לספרי ההיסטוריה. בהצלחה לראש הממשלה שממשיך לעשות – כשאחרים רק מדברים.
