העיתוי שבו פרצה שוב פרשת קטאר לחיינו בסערה אינו מקרי. העובדה שהנושא צף מחדש דווקא עכשיו, שנה תמימה לאחר שהסתיימה חקירה יסודית ומקיפה של השב"כ והמשטרה, מעלה תהיות קשות ומצביעה על שתי סיבות מרכזיות לתזמור התקשורתי הנוכחי.
הסיבה הראשונה היא ניסיון טיוח והסטת אש. חומרי החקירה שנחשפו מציגים את קלונם של עיתונאים בכירים וכלי תקשורת מרכזיים, שנפלו בפח ושימשו כלי שרת בידי שני יחצנים ששיטו בהם בקלות בלתי נסבלת.
1+התקשורת, המכירה היטב את אמנות הספין, מבינה שהדרך היעילה ביותר להעלים את המחדל המקצועי שלה היא העברת המיקוד למקום אחר. אנשי התקשורת יודעים היטב: אין כמו צירוף מילות הקסם "בנימין נתניהו" ו"בגידה" כדי להלבין את הכתם שלהם ולשנות את סדר היום הציבורי.
הסיבה השנייה נוגעת לזירה המשפטית-פוליטית המורכבת. הפרסום מגיע במקביל לפרסום פסק הדין של בג"ץ בנושא העתירות נגד מינוי דוד זיני לראשות השב"כ. הטענה המרכזית בעתירות הייתה שנתניהו מנוע מלעסוק במינוי ראש השב"כ הבא, כל עוד אנשיו נחקרים בפרשה שמטופלת על ידי הארגון.
1+הצפת הפרשה כעת נראית כמי שנועדה לספק "ספוילר" או רוח גבית לעמדתו של השופט עמית, שדרש להחזיר את הדיון לוועדת גרוניס לבדיקה מחודשת של כשירות נתניהו כגורם הממנה. נראה כי מישהו ביקש לוודא שהטיעון על ניגוד העניינים יקבל משנה תוקף ציבורי, בדיוק ברגע המכריע.
