עצם הדיון הציבורי והמשפטי סביב סגירת גלי צה״ל מעיד יותר מכל על טשטוש גבולות מסוכן בין דרג מדיני צבאי לבין זירה אזרחית פוליטית. גלי צה"ל היא יחידה צבאית, לא מוסד תרבות, לא גוף תקשורת ציבורי עצמאי, ולא סמל לאומי מקודש, יחידה בצה"ל, ככל היחידות.
כאשר מתקבלת החלטה לסגור חטיבה, לאחד אגפים או לשנות מבנה פיקודי, ההחלטה מתקבלת בתוך הצבא, באישור הרמטכ״ל ושר הביטחון. אין דיונים ציבוריים, אין עתירות לבג"ץ, ואין פאנלים טלוויזיוניים נרגשים. כך ראוי שיהיה גם במקרה של תחנת רדיו צבאית, עצם הפיכתה של החלטה צבאית מקצועית ל"סערה ציבורית" הוא תקדים בעייתי, הפוגע בעיקרון הבסיסי של עצמאות הצבא והכפפתו לדרג הממונה עליו בלבד.

הטענה כי גלי צה״ל היא נכס לאומי חיוני אינה עומדת במבחן המציאות, במדינה שנמצאת בעיצומה של מלחמה רב זירתית, בה כל שקל ציבורי נבחן לפי תרומתו הישירה לניצחון, אין מקום למימון יחידות שאינן חיוניות לביטחון. תחנת רדיו, מוכשרת ומוערכת ככל שתהיה, היא לא כלי לחימה ואיננה מספקת יתרון מבצעי.
ייתכן שבשנים הראשונות לקיום המדינה היה מקום לתחנת רדיו צבאית, אז, כאשר צה״ל היה גוף מלכד, החברה הישראלית הייתה בחיתוליה ואמצעי התקשורת היו דלים. אבל המציאות של 2025 שונה בתכלית, ישראל היא מעצמת תקשורת אזרחית, רוויית ערוצים, פלטפורמות ודעות. תחנת רדיו צבאית לא רק מיותרת, היא חריגה בנוף הדמוקרטי. למעשה, מודל של תקשורת צבאית הפונה לאזרחים מאפיין בעיקר משטרים צבאיים או דיקטטוריים, ולא דמוקרטיות מערביות מודרניות.

הבעיה אינה רק בעצם קיומה של התחנה, אלא באופייה. בפועל, גלי צה״ל לא תחנה צבאית במובן המקצועי. היא מופעלת ברובה על ידי אזרחים עובדי צה״ל, אנשי תקשורת מיומנים, שמבטאים בהשמעותיהם ובשידוריהם עמדות פוליטיות מובהקות, במהלך מלחמה, זמן שבו נדרש איחוד שורות, חיזוק רוח הלחימה ואמון הציבור, נשמעו בתחנה מסרים ביקורתיים כלפי מדיניות הממשלה ולעיתים גם כלפי צה״ל עצמו.
לא מדובר בביקורת לגיטימית במרחב האזרחי, אלא בשידורים מתוך גוף צבאי, במימון ציבורי, המגיעים גם לחיילים בשדה הקרב. חייל שמאזין לתחנה צבאית מצפה לקבל חיזוק, מידע רלוונטי ותחושת גיבוי, לא ערעור מתמיד על הדרך שבה הוא נשלח להילחם.
אם גלי צה"ל איננה משרתת עוד את ייעודה המקורי, שירות החיילים ובני משפחותיהם ואם בפועל היא מתפקדת כתחנת רדיו אזרחית עם אג׳נדה פוליטית, אין כל הצדקה שתמשיך להתקיים תחת כנפי הצבא ועל חשבון משלם המיסים.

סגירת גלי צה״ל אינה פגיעה בדמוקרטיה, אלא להפך, זהו חיזוק ההבחנה הנדרשת בין צבא מקצועי וממלכתי לבין שיח אזרחי חופשי. יש מקום לשיח ביקורתי, לתקשורת חופשית ולמגוון דעות, אך מקומם לא בתוך יחידה צבאית.
לסיכום: לא כל נוסטלגיה היא ערך, ולא כל ויכוח צריך להגיע לשערי בג"ץ. לפעמים, החלטה צבאית היא פשוט החלטה צבאית וכך ראוי להתייחס אליה. ״תפסת מרובה, לא תפסת״ (תלמוד בבלי, סוכה ה׳).
מי שמנסה לאחוז ביותר מדי תפקידים, סמכויות או זהויות, עלול לאבד את כולם.
גלי צה״ל ניסתה להיות בעת ובעונה אחת יחידה צבאית, תחנת רדיו אזרחית, בית ספר לתקשורת ובמה פוליטית, בפועל, היא חדלה למלא את ייעודה הצבאי המקורי. צבא נדרש להתמקד במטרה אחת ברורה, ביטחון וניצחון. כל מה שמסיט אותו מכך, ראוי להיבחן מחדש.
