בביירות חושדים: קצין לבנוני בשם אחמד שוקר "נחטף" על ידי המוסד, כך דיווח היום ערוץ התקשורת אל-חדת', שהוסיפו כי ייתכן ולשוקר יש קשר לרון ארד, שכן עקבותיו אבדו מבית השייך למשפחתו. העיתון הסעודי א-שארק אל-אווסט מדווח כי אירוע ההעלמות של שוקר התרחש לפני כשבוע.
על פי הדיווח, שוקר "פותה במבצע מודיעיני" מנבי שית לאזורי ההרים של זחלה, שם "נחטף". גורמי הביטחון הלבנונים טוענים כי "קבוצה" נכנסה לנמל התעופה בביירות יומיים לפני פעולת "החטיפה", ולאחר ביצועה – עזבה את המדינה. על פי החשדות בלבנון, שוקר "סומם ונחטף לישראל – אם דרך האוויר במבצע מורכב, ואם דרך הים באמצעות סירה שיצאה מחופי לבנון".
2+בא-שרק אל-אווסט טוענים כי לפי מידע שנאסף מחקירות ראשוניות, מעקבים ובירורים מעיד ש"מבצע הפיתוי בוצע על ידי שני אזרחים שוודים, אחד מהם ממוצא לבנוני, שהגיעו ללבנון יומיים בלבד לפני האירוע דרך נמל התעופה בבירות. הראשון שבהם עזב דרך אותו נמל תעופה ביום שבו שוקר נעלם.
בנוגע לשני, על פי הדיווחים, לאחר בדיקות ביקורת הגבולות בשדה התעופה, ובמעברי הגבול הייבשתיים והימיים, בלבנון טוענים כי המעורב לא עזב את גבולות המדינה, "אלא אם כן עשה את זה באופן לא חוקי". גורם בכיר פסל את האפשרות למעורבים נוספים.
2+שוקר הוא בן משפחתו של פואד שוקר, בכיר חיזבאללה ויועצו הבכיר של הארכי טרוריסט חסן נסראללה, שישראל חיסלה ביולי 2024. פואד שימש כמפקד פרויקט דיוק הטילים בארגון ובשנת 2016, כך על פי דיווחים, הוא החליף את מוסטפא בדר א-דין מפקד מרכזי בחיזבאללה שנהרג בפיצוץ בנמל ביירות.
כידוע, רון ארד הוא טייס חיל האוויר שנשבה ב-16 באוקטובר 1986 ע"י אנשי המיליציה השיעית "אמאל" אחרי שצנח ממטוסו הפגוע מעל לעיר הלבנונית צידון. כשנה לאחר שנשבה, קיבלה ישראל צילומים ומכתבים משוביו של רון, ומקרהו של רון לכד במהרה את תשומת ליבה של הקהילה הבינלאומית.
2+כאשר כשל המשא-ומתן בעניין שחרורו של רון ב-1988, הועבר רון ע"י מוסטפה דיראני, האחראי על הביטחון באמאל, לכוחות שנתמכים ע"י איראן בלבנון. מאז הגיעה כמות ניכרת של מידע סותר באשר לגורלו ולמקום הימצאו.
לדברי מקורות ישראליים גורלו של רון ארד נתון בידי איראן או כוחות לבנונים שנתמכים ע"י איראן. האירנים לא הודו אף פעם בפומבי שהם מחזיקים ברון ארד או שיש להם איזה שהוא מידע ביחס למצבו או למקום הימצאו. משך השנים לחצו ממשלות זרות רבות על איראן בעניין זה.
