בשבוע שעבר התקיים טקס חילופי הרקטורים באוניברסיטת תל אביב. הרקטור היוצא, פרופ' מרק שטייף, ידוע בגישתו האקדמית והמקצועית, והתנגד בזמן הרפורמה לגישתו האולטרה-אקטיביסטית והפוליטית של נשיא האוניברסיטה, פרופ' אריאל פורת. שטייף הדגיש בדבריו שתפקידה של האוניברסיטה הוא הוראה ומחקר, ושעם כל הכבוד לעמדות הפוליטיות של חברי הסגל, אין זה אמור לבוא על חשבון מטרות היסוד של המוסד.
פורת, לעומת זאת, הדגיש כי לרוב שררה בינו לבין שטייף הסכמה על 98% מהנושאים – כאשר שני האחוזים הנותרים הם בדיוק נקודת המחלוקת המהותית שלהערכתי הובילה לכך שכהונתו של שטייף לא הוארכה לקדנציה נוספת: שטייף, איש אקדמיה הגון שמתנגד להשחתה פוליטית של המוסד שעל רמתו האקדמית הוא מופקד, מול פורת, שהפך את ההשחתה הפוליטית של המוסד שבראשו הוא עומד לאמנות.
2+כעת מנסים לייצר ב"קהילת" האוניברסיטה תהליך "דמוקרטי" שיביא להשבתת הקמפוס על ידי הסגל האקדמי, הסגל המינהלי והסטודנטים, אם הממשלה תחליט שלא לציית לאחד מפסקי הדין המופרעים של העליון. לפני כמה ימים הוזמנתי לדבר בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב שמעורבים בתהליך שפורת מניע – תהליך מעין דמוקרטי, שזוכה לדחיפה חד משמעית מצד ראש המוסד שבו הם לומדים.
אחת הסטודנטיות בקבוצה סיפרה לי שכדי להצדיק את ההשחתה הפוליטית שהוא מייצר במוסד שהוא מנהל, ושממומן ברובו הגדול מכספי המיסים של כלל אזרחי המדינה, פורת שאל: "ומה יקרה אם הממשלה תחליט להרוג את כל הערבים?". אתם מבינים? זו רמת הטיעונים בשיח הפוליטי המוטפש שהתבסס באוניברסיטאות.
2+פורת, כמובן, לא נדרש אפילו לרגע לשאלה המקבילה: "ומה יקרה אם העליון יחליט לטייח את פרשיית ההשחתה החמורה של היוריסטוקרטיה בפרשת הפצ"רית? ומה יקרה אם העליון יחליט לטייח את פרשת הרוגלות?". השאלות הללו אינן מעניינות אותו, משום שפורת איננו דמוקרט – גם אם אישית הוא אדם נחמד, ומקצועית אדם חכם מאוד – אלא אדם שפועל להגן על האינטרסים והפריבילגיות המעמדיות של המרצים האחוס"לים. וכפי שמראים מחקריו הידועים של פרופ' דן קהאן מאוניברסיטת ייל, כאשר פוליטיקה נכנסת לתמונה, גם אנשים חכמים מאוד עלולים לההיפך לטפשים. לינק לסיכום המחקר בתגובה הראשונה.
כך, למרות הפגיעה האפשרית בסגל ובסטודנטים שאינם שותפים לעמדה הפוליטית הזו, פורת דוחף את המוסד לעמדות קיצוניות, מתוך הנחה שבתי הדין לעבודה יהיו לצדו, אף שמדובר בהפרה ברורה של דיני העבודה, האוסרים בתכלית האיסור על שביתות פוליטיות. פורת, כמו הפטרושקות, כמו ארגון השמאל "האחים לנשק", כמו קשת 12, סבור שהשופטים בכיס שלו, משום שהוא מצפה שמי שהוא פועל למען האינטרסים המעמדיים שלהם, יפעלו גם למענו. יד רוחצת יד.
2+אין בעיה, ידידי אריאל – תשבתו. השביתה הזו לא באמת מעניינת את הציבור הרחב. מי שייפגעו הם הסטודנטים, שרבים מהם סיימו זה עתה שירות מילואים ארוך ושילמו ממיטב כספם על לימודים בקמפוס – לא כדי שידחפו להם, תחת הכותרת של "הצלת הדמוקרטיה", את הרצון שלכם להגן על האינטרסים המעמדיים שלכם. סרבנות בצבא, שהייתה הגיים-צ'יינג'ר בפעם הקודמת, כבר לא תחזור. אחרי הנזק שגרמו "האחים לנשק" לחברה הישראלית, לאור הזעם הציבורי כלפיהם, ובהינתן היד החזקה שהצבא ישדר הפעם כלפי קריאות ל"הפסקת התנדבות", אני מעריך שהתופעה הזו לא תשוב.
המשבר החוקתי הופך לנבואה שמגשימה את עצמה. עמית מזהיר מפני אי ציות לפסיקותיו. פורת מכין את האוניברסיטה לשביתה במקרה כזה. החלוקים הלבנים כבר מדברים שוב על שביתה בבתי החולים. באמת התגעגענו להגיגיו העמוקים של הרופא "המקצועי" פרופ' חגי לוין ושותפיו המוטפשים בקהילת הרופאים.
אבל מה שעבד לכם בפעם הקודמת, כבר לא יעבוד יותר. העם לא איתכם. אתם עם הפצ"רית, אתם עם השחיתויות, אתם עם ההפסד במלחמה. אתם לא של ישראל.
מחוג הפרופסורים לחוסן לאומי נמסר בהמשך לכתבה: "מדובר בחציית קו אדום חמור, בוודאי כאשר הדברים נאמרים מפי נשיא מוסד אקדמי מוביל. קריאות להשבתת מערכת המשפט פוגעות בלגיטימציה של מוסדות המדינה ומערערות את שלטון החוק, גם אם הן מוצגות תחת כסות ערכית או אקדמית. על ראשי האקדמיה מוטלת אחריות ציבורית כבדה לשמור על כללי המשחק הדמוקרטיים, והפיכת השבתת מוסדות המדינה לכלי מחאה לגיטימי עלולה להוביל להסלמה אזרחית ולפגיעה ביציבות השלטונית".
