הגוף היחיד שאפשר לומר שתפקד בשבעה באוקטובר הוא משטרת ישראל. כשמדינה שלמה הופתעה, כשמערכות קרסו וכשלא היה מי שייתן פקודות – השוטרים ולוחמי מג"ב היו שם.
חמישים ושמונה שוטרים נפלו בשבעה באוקטובר: בלחימה, בחתירה למגע ובהגנה על אזרחים. הם חתרו למגע מול מחבלים, חילצו אזרחים תחת אש, מנעו חטיפות בגופם ועצרו מסע רצח שהיה עלול להתפשט לעוד ועוד אזורים. הם נמצאים שם בשבתות ובחגים. שליחות אחת בלבד – הצלת חיי אדם.
2+על האנשים האלה בג"ץ נתן אישור – אישור מפורש שאפשר לעמוד ביציע ולקרוא להם חלאות. כשזה נוגע לשוטרים, למי שמסר נפש ולמי שנפל, שם הגבולות נעלמים. איפה כל מי שזעק עד החטוף האחרון? שכחתם שגיבור ישראל רן גואילי הוא שוטר? ככה מכבדים את זכרו? ככה מדברים על החברים שלו? אלו שעדיין יוצאים כל יום להגן עליכם?
כשזה נוגע לאולמות שלו בית המשפט יודע להציב גבולות: הוא קובע מי ייכנס לדיון ומי לא, מי עלול להפריע ומי יישאר בחוץ – בשם הסדר וכבוד ההליך.
2+הנה בהחלטת בג"ץ מתחילת החודש: "הגיעה העת לנקיטת צעדים בהקשר זה במבט צופה פני עתיד. על כן, מקום שבו קיים חשש מבוסס לכך שדיון משפטי מסוים עלול להיות מלווה בהפרעות, בהתפרעויות או בהתפרצויות בדרגה שצפויה להקשות באופן ממשי על ניהולו התקין – ניתן וראוי כי בית המשפט ינקוט מבעוד מועד בצעדים להגבלת הנוכחות הפיזית באולם בית המשפט".
2+כלומר, כשצריך לשמור על עצמו – יש רגישות, יש שיקול דעת יש קווים אדומים. אז בואו נעשה סדר: אם כבר יש חלאות בסיפור הזה זה לא המשטרה, לא השוטרים ולא הלוחמים. ללכת עם חולצות שכתוב עליהן "שוטרים חלאות" זו לא דמוקרטיה – זו אנרכיה.
