לפני שבועיים וחצי אמר השופט עמית "אנחנו לא באולם תיאטרון אנחנו בבית משפט", אבל מה שקורה במשפט ראש הממשלה נתניהו זה לא בית משפט, גם לא תאטרון – זה נע בין קרקס לבין גן חיות. אחרי שסיימו עם הארנב באגס באני, הקימו מהמתים את הכלבה קאיה.
זוכרים את הכלבה של משפחת נתניהו? כן, לבנה חמודה כזו. אז עליה נשפכו הרים של מילים ושרפו המון המון זמן יקר. הדיון עסק אתמול בכותרות על כלבה מלפני עשר שנים, וזה הוגש ברצינות תהומית, בפאתוס של מצאנו את האקדח המעשן.
1+התובעת יהודית תירוש לא מפסיקה להפתיע: פעם ארנב, פעם כלבה
מחר אולי אוגר, במשפט הכי חשוב במדינה, והכול על חשבון זמנו של ראש הממשלה ועל חשבון משלם המיסים.
ובשלב מסוים – גם לשופטים נמאס. השופט עודד שחם יותר מרומז שאין שום משמעות להמשך השאלות המטופשות של תירוש: "אני יושב כאן ומקשיב. הערתי הייתה במישור האפקטיבי. התחושה שלי שזה לא חקירה נגדית אפקטיבית בשביל הכרעה שאני צריך להחליט בסוף. אפשר להבין בין השורות שלי את ההערכה שלי. תעשו כחוכמתכם. משאבי הזמן לצורך חקירה זו ובכלל אינם בלתי מוגבלים. תעשו שימוש מושכל".
1+והיום, שימו לב, השופטים באמירה חדש משמעית: דורשים מהתובעת תירוש להעביר הערכה כמה זמן תיקח החקירה הנגדית. אולי הם סוף סוף מתעוררים, או מאבדים את הסבלנות.
כי אין כאן חיפוש אמת, אין צדק. זה בטח לא משפט. זו פארסה ממוסדת. וכמו כל קרקס, הפעם עם ליצנים עייפים בכובע של משפטנים, גם כאן,
הקהל כבר מזמן הבין שעובדים עליו.
