כחלק מהמאמץ לגייס מבוטחים חדשים, ליברה מדגישה את היעילות שלה ומבטיחה שברגע האמת לא תצטרכו להמתין לכסף יותר מ-48 שעות, אבל בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מתגלה מציאות קצת אחרת. אתם יודעים איך זה, הבטחות לחוד ומעשים לחוד.
ההטבה הזו היא לא עניין שולי, אלא הצעה שניתנת לכל מי שרכש ביטוח מקיף, במקרים של "אובדן גמור" (טוטאל-לוס) או גניבה, ובתנאי שהוגשו כל המסמכים, החברה מתחייבת להעביר את התשלום בתוך יומיים. זוהי התחייבות גורפת שאמורה לחול על כלל הלקוחות שעומדים בתנאים.
3+במקרה המתואר בבקשה, מבוטחת עשתה הכל לפי הספר, הרכב הושבת (טוטאל-לוס), הדיווח הועבר, והמסמכים הוגשו. לפי התקנון שהחברה מפרסמת, הכסף היה אמור לעבור אליה תוך יומיים. בפועל? במקום 48 שעות, היא נאלצה להמתין חודש וחצי (43 ימים).
הבקשה מפרטת שלוש קבוצות פוטנציאליות של נפגעים: אלו שקיבלו את הכסף באיחור, אלו שלא קיבלו הצמדה למדד, ואלו שגילו שההבטחה ל-48 שעות היא גמישה הרבה יותר ממה שנדמה. אם התביעה צודקת, ייתכן שיש כאן שיטה שקטה שחוסכת לחברה לא מעט כסף על הגב של המבוטחים.
3+החלק המביך באמת מגיע בשיחה עם שירות הלקוחות. כששאלו את הנציגה על הנוהל של ה-48 שעות, היא ענתה בתמיהה: "מי אמר את זה". בגדול החברה שמעסיקה אותך, מפורט על כך באתר הרשמי, זה היה יכול להיות משעשע אם זה לא היה כל כך מתסכל.
מעבר לאיחור עצמו, הפגיעה היא גם בכיס, כשהכסף מתעכב, ערכו יורד. החוק מודע לכך ומחייב תשלום ריבית והצמדה, אלא שבפועל, נראה שהחברה משלמת רק את הסכום הנומינלי (המקורי) ומתעלמת משינויי המדד. התוצאה היא שהחברה נהנית פעמיים, הכסף נשאר אצלה זמן נוסף, והפיצוי על האיחור פשוט לא משולם.
3+המקרה הזה הוא עוד תזכורת כואבת ליחסי הכוחות בשוק. חברות ענק, שמחזיקות בכוח ובידע, מרשות לעצמן לפעמים להתעלם מהתחייבויות וחוקים. הן מנצלות את הפער הזה מול האזרח הקטן, שלא תמיד יש לו את הכוח לדרוש את מה שמגיע לו, בזמן שהן שומרות את הכסף אצלן.
מחברת הביטוח "ליברה" לא נמסרה תגובה לדברים.
