הפיגוע בסידני אינו אירוע מנותק. הוא חוליה נוספת בשרשרת הולכת ומתארכת של אלימות אידיאולוגית, אנטישמיות וטרור. זהו תוצר ישיר של מדיניות כושלת, הססנית ולעיתים עיוורת של ממשלות מערביות, באוסטרליה ובאירופה כאחת, מול גלי הגירה רחבי-היקף והיעדר אכיפה נחושה של ערכי יסוד. הבעיה אינה הגירה כשלעצמה, אלא אובדן שליטה של המדינה הריבונית על גבולותיה, על אכיפת החוק, על הנרטיב הלאומי – ועל הדרישה הבסיסית ממהגרים לקבל את כללי המשחק של החברה הקולטת.
בין פוליטיקת זהויות לפחד מעימות
במשך שנים בחרו מדינות אירופה ואוסטרליה בדרך הקלה: קליטת אוכלוסיות בהיקפים עצומים ללא סינון עומק ביטחוני. לתוך האוכלוסייה המהגרת הסתננו ראשי תאי טרור רדומים המגייסים מקרב המהגרים, שכבר קיבלו זהות מקומית לתא הטרור, צעירים בעיקר, הנתונים להשפעות אסלאמיות קיצוניות מעורבות ברגש קיפוח והזנחה של השלטון וחשש מתמיד מהאשמות ב"אסלאמופוביה" או "גזענות".
2+הימנעות מהצבת דרישות אינטגרציה ברורות ויתרה מכך, חבירה של קבוצות אלימות לגופים פרוגרסיביים. הקבוצות האלימות הופכות אט אט למליציות צבאיות עבור גופים אלו והפעלתן להשגת מטרותיהם. התוצאה: קהילות מקבילות, חלקן מנותקות מערכי הדמוקרטיה, שבתוכן צומחים זרמים אסלאמיסטיים רדיקליים – אנטי-מערביים, אנטי-יהודיים ואלימים בפועל.
האנטישמיות אינה תופעת לוואי. היא מדד. היא תמיד הראשונה לפרוץ, ותמיד מבשרת את האלימות הבאה. בכל מקום שבו המדינה מוותרת על ריבונותה הערכית מגלה שמי שמתעלם מהאנטישמיות, מגלה מאוחר מדי שהיא הייתה רק השלב הראשון.
הסימנים הראשונים מאופיינים תמיד באותה פעילות: יהודים מותקפים ברחוב באופנים שונים מחבטה קלה המפילה כיפה או כובע ועד תקיפה אלימה. בתי כנסת ומוסדות קהילה זקוקים לאבטחה כבדה, בגין הצתות וכתיבת גרפיטי נאצה על קירות מוסדות דת וקהילה. שיח ציבורי עובר נרמול של שנאה במסווה של "ביקורת על ישראל".
2+כך היה בצרפת, בגרמניה, בבריטניה – באוסטרליה, בחודשים האחרונים כל הסימנים המופיעים לעיל קרו ולא במספרים בודדים. לכן, הקלישאה "הכתובת היתה על הקיר" – במקרה סידני – אינה קלישאה. הטרור הוא כישלון של מדיניות -לא של מודיעין בלבד. רוב הפיגועים במערב אינם “הפתעה מודיעינית מוחלטת". הם תוצאה של: אכיפה רופפת, ענישה מקלה וחוסר רצון להגדיר אויב אידיאולוגי.
כאשר מדינה מסרבת לומר בקול ברור שחדרה למדינה הסוברנית אידיאולוגיה רצחנית שמובילה לטרור, היא מפקירה את אזרחיה – והתוצאה: הפיגוע בסידני, הפיגוע בבית הכנסת במנצ'סטר ואלפי אירועי אנטישמיות.
2+מה צריכה להיות מדיניות המערב? היה ומדינות אירופה ואוסטרליה רוצות לעצור את הסחף – עליהן לפעול כמדינות, לא כוועדות אקדמיות:
- שליטה בגבולות – אכיפה חסרת פשרות נגד הסתה דתית וטרור כולל עצירת הגירה בלתי מבוקרת וגירוש גורמים המסיתים או פועלים לייצר טרור.
- סינון ביטחוני ואידיאולוגי למהגרים.
- דרישות אינטגרציה מחייבות: שפה, חוק, נאמנות אזרחית.
- הכרזה ברורה: חוק המדינה מעל כל חוק דתי.
- רב-תרבותיות ללא גבולות איננה סובלנות – היא התאבדות איטית.
מי שלא מגן על עצמו – ייאלץ לתת הסברים… הפיגוע בסידני אינו "תאונה". הוא תוצאה צפויה של שנים של הדחקה, פחד והתחמקות מהחלטות קשות. המערב עומד בפני בחירה: חזרה לריבונות, לאכיפה ולזהות אזרחית ברורה או המשך הידרדרות לאלימות, אנטישמיות ופיגועי יחידים שיהפכו לשגרה. ישראל מכירה את מחירה של רפיסות. השאלה היא האם המערב מוכן להתעורר ללמוד – לפני שיהיה מאוחר מדי.
