בריאיון מיוחד ובלעדי לתוכנית הפטריוטים, שורד השבי איתן מור חשף פרט דרמטי – אף לא מפתיע – על היחס של חמאס להפגנות ביוזמת המטה להשבת החטופים. "קצת אחרי אמצע המלחמה, ישבתי בדירה בעיר עזה, לקחו אותי למנהרה וחקרו אותי שם. אחרי החקירה, בא אותו קצין שחקר אותי, להתייעץ איתי: "איך אנחנו גורמים ליותר אנשים לבוא להפגנות של מוצאי שבת?". זו בעצם הוכחה לכך שההפגנות רק שירתו אותם".
מור התייחס להפגנות ולמטה החטופים ואמר: "אני חושב שהם הזיקו למדינה במה שהם עשו". ינון מגל שאל אותו האם גם בזמן אמת חשב כך. "לא חשבתי כל כך על ההפגנות, או על פורום תקווה, לא ידעתי בכלל. לא הראו אותו באל-ג'זירה".
מור התייחס גם לפעילות של אביו, צביקה מור, במסגרת פורום תקווה ובמסגרות נוספות. "אני חושב שאבא שלי עשה את המעשה הכי ציוני שיש. והחמאס לא יכול להיות באותו כוח שהוא היה בשבע באוקטובר, כי הוא היה חזק מאוד. ואני חושב שבעצם אבא שלי דרש, שהוא רוצה שאני אחזור, אבל בהכרעת החמאס, בהחלשת החמאס". וזה מה שבאמת קרה. אמנם חזרתי אחרון, אבל החמאס הוא לא כמו שהוא היה בהתחלה".
מור השיב גם לביקורות שנשמעו כלפי אביו, לפיהן 'לא היה אכפת לו מהילד שלו': "בוודאי שאכפת לו ממני, אין ספק. אכפת לו גם מהמדינה. ובמלחמה אין מה לעשות. אני גם הייתי מוכן להישאר שם עוד. עם כל הקושי שבדבר, צריך להבין מי האויב שלנו".
ינון: מה זאת אומרת היית מוכן להישאר שם עוד?
"היו חיילים שנלחמו וחברים שלי נרצחו. מי אני שאבקש לצאת? שהחיילים הגיבורים שלנו נלחמים, מה, אני אצא עכשיו? יש מלחמה וזה המצב, ומה אני אעשה? אני אשב ואחכה".
מור הוסיף וחשף כי מחבלי חמאס התעללו בו, אם כי לדבריו זה היה "בקטנה". הוא סיפר: "בתחילת המלחמה, הגיע מישהו כדי לראות את "הכלב בכלוב" ולקח לי את הנעל. הבאתי נעל חדשה, 'אייר פורס' כזאת. הוא חישמל אותי עם כבל וירק עלי. זה היה לא נעים, כואב". חצי בצחוק אמר: "כאב לי יותר על הנעל, 800 שקל הבאתי חדשה".
בריאיון חזר מור גם לרגעי החטיפה בשבעה באוקטובר. "תפסו את רום חמישה 'בלתי מעורבים' שהחליטו להתערב, ואותי תפסו שניים. הורידו את רום לרצפה. נאבקתי עם אחד מהם וקפצתי על איזה שיח שהיה שם מין גומחה קטנה. ואז תפסו אותי שמונה ש'החליטו להתערב' עם פטישים, מסורים, סכינים. הביאו עלי ארגז כלים. פוצצו אותי מכות".
למרות המכות שספג, לדבריו הוא לא הרגיש זאת "בגלל האדרנלין". מור הוסיף כי לא ניסה להרביץ חזרה, "אין לי איך. מצמידים עלי סכינים. מרביצים סתם. הם היו בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם. היו גם ילדים קטנים מאוד. לקחו ממני את השרשרת ואת הטלפון. והגדול מביניהם אומר לי: "או שתמות, או שתלך לעזה", באנגלית. ואני אומר לו: "לעזה"".
