accessibility-icon
share-icon

ריאיון עם גיבור המלחמה ארי שפיץ, שמסרב לשקוע ברחמים עצמיים

רבקה שורק

רבקה שורק

כג כסלו ה'תשפו (13.12.25)

11

22

like

0

dislike

לאחר שזכה לתשואות בכנסת ישראל, ארי שפיץ - מלוחמי צה"ל שנפצעו באורח קשה במלחמה ואיבד את רגליו - מוכיח שהרוח חזקה מהגוף • בין לימודי המשפטים לשיקום האינטנסיבי, הוא מסרב לשקוע ברחמים עצמיים, רואה את הטוב בחברה הישראלית ושואב כוח מהאמונה • הריאיון המלא יפורסם מחר באפליקציית C14 • אות למען הפצועים, פרויקט מיוחד


הצטרפו למיזם וכתבו ספר תורה לרפואתו של ארי שפיץ ושל כל פצועי המלחמה!

"ארי, אתה הנשמה של יהושע, אתה הנשמה של דוד, אתה הנשמה של המכבים – אתה הנשמה של ישראל". במילים נרגשות אלו, באנגלית, פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו אל ארי שפיץ, בעודו מורה לו לקום על רגליו (הפרוטזות) לקול מחיאות הכפיים הסוערות של חברי הכנסת והנוכחים באולם.

ארי שפיץ הוא גיבור ישראל, אחד מהפצועים הקשים ביותר של מלחמת "חרבות ברזל". אך למרות הכבוד הגדול לו זכה מנבחרי ציבור בארץ ואף מהנשיא לשעבר טראמפ, כשהוא יורד מהבמה, ארי מבקש דבר אחד פשוט: לחזור לחיות את חייו כאדם רגיל. כיום, שגרת יומו של ארי נעה בין העולמות. "עכשיו אני בלימודים, סטודנט למשפטים", הוא מספר בצניעות, "וגם עושה קצת שיקום, ודברים מעבר".

maximize-image
images-count1+
ארי שפיץ | צילום: באדיבות המשפחה

מי שציפה למצוא אדם שרוחו נשברה, יתבדה במהרה. שפיץ מעיד על עצמו שמעולם לא שקע בשאלה "למה זה קרה דווקא לי?". לדבריו, זה פשוט לא באופי שלו. "זה לא כזה עניין אותי", הוא אומר. הגישה שלו היא משימתית ופרקטית לחלוטין: בהתחלה המטרה הייתה להצליח לבצע פעולות לבד, וכעת – להתקדם בשאיפות האישיות והמקצועיות שלו.

הצטרפו למיזם וכתבו ספר תורה לרפואתו של ארי שפיץ ושל כל פצועי המלחמה!

באופן מפתיע, שפיץ טוען שהפציעה לא שינתה את חייו באופן דרמטי. כשהוא נשאל על הקושי הגדול ביותר, הוא מצביע בחיוך דווקא על עניין טכני פעוט: "לוקח לי עוד דקה או שתיים להתלבש בבוקר כי צריך לשים את הפרוטזות. אני אעדיף לנסוע באוטו ולא ללכת ברגל, אבל אין לי משהו אחד שאני מרגיש שלוקח לי את כל החיים".

maximize-image
images-count1+
ארי שפיץ, צילום מסך מתוך הריאיון

לאורך כל הדרך, שומר ארי על גישה אופטימית מעוררת השתאות, גם כשהוא מתבונן על המצב החברתי המורכב בישראל. היכן שרבים רואים פילוג ושנאה, הוא מזהה אכפתיות. "בסוף, להרבה אנשים אכפת מהמדינה", הוא מסביר את משנתו. "רובנו לא מסכימים על מה הדרך הנכונה לעשות את זה, אבל אני חושב שהפילוג מגיע ממקום אמיתי".

את הכוחות הנפשיים והחוסן הזה הוא שואב במידה רבה מאמונתו. "החיים והאידיאלים שלי מבוססים בסוף על האמונה הדתית ועל הערכים שספגתי", הוא מעיד. עבורו, האמונה היא לא רק עוגן אישי, אלא הבסיס לצדקת הדרך הלאומית: "זה הבסיס להרבה הצדקות של מה שאנחנו עושים בתור מדינה, ולערכים שיש לנו כמדינה יהודית ודמוקרטית".

הצטרפו למיזם וכתבו ספר תורה לרפואתו של ארי שפיץ ושל כל פצועי המלחמה!

עקבו אחרינו גם ב-Google News