מה שקרה השבוע עם מפקד זרוע היבשה, האלוף נדב לוטן, הוא אינו עוד סיפור קטן אלא מקרה שחייב לעצור כאן ועכשיו. לוטן התייצב מול קציניו והחל לתקוף את שר הביטחון ואת הממשלה, בשל סירובם לקדם את אל"מ גרמן גילטמן שהיה שותף לכאורה לכשל של השבעה באוקטובר.
התנהלות זו היא בלתי נסבלת, שכן במדינה מתוקנת קיים סדר ברור: יש ממשלה נבחרת, יש שר ביטחון ויש צבא. הממשלה היא המחליטה והצבא הוא המבצע. כאשר אלוף בצה"ל סבור שהוא נמצא מעל הדרג המדיני, מדובר ברגע מסוכן מאוד לדמוקרטיה הישראלית.
האלוף בצה"ל שהביע תמיכה פומבית בפעיל אחים לנשק
על פי חשיפת הלל ביטון רוזן בחדשות 14, לוטן עמד מול קצינים בכנס מקצועי ואמר להם שהחלטת הדרג המדיני היא "הזויה", תוך שהוא מוסיף: "אסור שיתערבו לנו במינויים, זה דבר הזוי שהם מתערבים לנו", ואף התבטא באמירה "הייתי מפגין איתם". חשוב להדגיש כי אתה מפקד בצה"ל ולא פרשן בטלוויזיה.
1+אם ברצונך למתוח ביקורת, עשה זאת אך ורק בישיבות ובדיונים סגורים; לא בטקסים, לא מול חיילים ובטח שלא דרך אמצעי התקשורת (המידע והציטוטים המיוחסים לאלוף לוטן מבוססים על פרסומי חדשות 14, ואינני מייחס לו דבר מעבר לנאמר שם). הצבא אינו מפלגה ואינו קבוצת לחץ פוליטית.
לכן, יש לומר בפה מלא ובהסתמך על הפרסומים: לוטן חייב ללכת הביתה עכשיו, בלי תירוצים ובלי ועדות. אם הממשלה חפצה לשלוט באמת ולשמור על סמכותה, היא מחויבת להבהיר לכל מערכת הביטחון שמי שמתעסק בפוליטיקה הולך הביתה, ומי שמרים ראש מעל הדרג הנבחר מסיים את תפקידו.
1+מי שאינו מבין שצה"ל כפוף לממשלה, אינו שייך לצה"ל. בסופו של יום הכל מסתכם בדבר אחד: "ממלכתיות" היא לא מילה גדולה אלא קו גבול, ומי שחוצה אותו – גם אם הוא אלוף – צריך לשלם את המחיר.
כמו שנאמר במקורות, "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד". העיקרון הזה נכון גם על פי הפתגם בערבית: "איד'ה אנא אמיר ואינתא אמיר, מין ביסוק אל חאמיר?" (אם אני נסיך ואתה נסיך מי ינהג את החמור?). המסקנה ברורה: יש כאן ממשלה אחת והיא זו שמחליטה, בעוד שהדרג המבצע נועד להוציא אל הפועל באופן מקצועי ועל הצד הטוב ביותר את החלטות הממשלה כלשונן.
