הסאגה בין הרמטכ"ל אייל זמיר, לבין שר הביטחון והדרג המדיני חייבת להסתיים, ויש רק דרך אחת שבה זה יכול לקרות: או שזמיר יתפטר, או שהוא יפוטר. קיימת אולי אפשרות שלישית, תיאורטית, שבה הוא מתיישר ומבין את מקומו, אך לאור ההתפתחויות האחרונות – נראה שזמיר בחר צד, וזה לא הצד של הדרג המדיני הממונה עליו.
הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות", בה צוטט זמיר כמי שקורא לחקור גם את הדרג המדיני, מספיקה כדי להבין את גודל האירוע: קיבלנו רמטכ"ל שכל עיסוקו הפך לתקשורתי-פוליטי. זמיר חצה את כל הקווים. היום כבר ברור לכולם שהוא מתפקד כשחקן מלא על המגרש של מחאת קפלן, הרצי הלוי בתחפושת.
1+ההתנהלות של זמיר מעלה סימני שאלה קשים ביותר, על פי הידוע, גויס יועץ התקשורת זמיר דחב"ש לשירות מילואים. המטרה לכאורה להציג את עמדות הרמטכ״ל, בפועל, לצה״ל יש דובר, יש חטיבה עם 670 חיילים שכולם עוסקים בדברור. הגיוס של דחבש מעלה סימני שאלה כנגד מי הוא פעל , והאם גיוסו הוא כדי ליצור אטמוספירה כנגד הדרג המדיני. אם הדברים האלה נכונים וראוי שיבדקו הרי שיש כאן חתירה כנגד השלטון שראוי שתיחקר עי המוסמכים לכך .
שוו בנפשכם שראש הממשלה היה מגייס את אחד מראשי פורום "קהלת" למילואים כדי לייצר מציאות נגד הצבא – הרי היו מעמידים אותו לדין על כך. מה שעשה זמיר עם דחב"ש הוא טירוף מערכות מוחלט. הכוורת שלו, שמונה אנשי תקשורת חיצוניים המזוהים עם השמאל, מאותתת בדיוק לאן הרוח נושבת.
1+זמיר מבין היטב את המשחק, הוא נאחז בכיסאו. אנחנו זוכרים את השיחות שפורסמו, על כך שבמירוץ לרמטכ"לות הוא כלל לא האמין שייבחר, אך הגיע לבתיהם הפרטיים של שרים והציג תוכניות עבודה שהתבררו כבלוף.
ביום שישי האחרון, באיגרת שפרסם, הזכיר זמיר את מלחמת יום הכיפורים. אך הוא שכח פרט מהותי: אז, ועדת אגרנט ניקתה את הדרג המדיני והפילה את האחריות על הדרג הצבאי. דדו מת משברון לב בבריכה, גורודיש גלה לאפריקה ומת בודד. היום, המערכת מנסה לבצע היפוך: להשתמש בבית המשפט ובמערכת המשפטית כדי לנקות את הדרג הצבאי ולהפיל את האשמה על הדרג המדיני. זמיר מתייחס לעצמו כשחקן פוליטי, ומדקלם את דפי המסרים של האופוזיציה: ועדת חקירה ממלכתית וחוק הגיוס – שני הנושאים שנועדו להפיל את הממשלה.
יתרה מכך, זמיר מעז לחפש את "הרגל המדינית" לסיום המלחמה בעזה. סליחה? מה זה תפקידך? מאיפה העוז להיכנס למגרש המדיני? הרי בשתי הפעולות המרכזיות עליהן היה אמון – התקיפה בדוחא והכניסה לעזה – הוא כשל כישלון חרוץ. באיראן היה לו מזל של "מקום וזמן", ללא קשר להיערכות אמיתית.
הטור נערך על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית "ישראל הבוקר" עם טל מאיר.
