פסיקת שופטי העליון וילנר, כנפי-שטייניץ ושטיין המסמיכה את לוין לבחור מלווה לחקירת פרשת הפצ"רית, בהתאם לחוק, הפתיעה לא מעט ישראלים – ולא בכדי: עם הגיעה, היה נדמה ולו לרגע שהנטייה הטבעית של בג"ץ לפסול באבחת עט כל החלטה של הדרג הנבחר נשברה – ועכשיו הגיע סוף סוף תורו של התיקון.
מעל פני השטח, ההחלטה נראתה מתבקשת וברורה מאליה: מינוי השופט קולה, ראוי ככל שיהיה, נפסל בהתאם לחוק, החקירה הוצאה מידיה של הפרקליטות והיועמ"שית בהתאם לניגוד העניינים המובן מאליו, וסמכותו של לוין למנות מלווה מטעמו אושרה בפה אחד.
2+מי שצפה בדיון התקשה שלא לחוש בהתרגשות ולתהות האם התגבשה בבית המשפט העליון אופוזיציה למ"מ הנשיא, יצחק עמית. אופוזיציה שמרנית, עניינית ורחבה – הכוללת מספר שופטים בכירים. באותו יום היה קשה שלא לחוש שסולברג לא עומד עוד לבדו.
ממש כמו החלום ושברו – רצף האירועים המהיר שהתרחש בשבועות האחרונים, הכולל את הגשת פסק הדין, העתירות מטעם הפרקליטות וארגוני השמאל, הצווים מטעם השופטים וכמובן ביטול המינוי של בן חמו, הוכיחו: קיווינו לשווא. התנאים שהציבו שלושת השופטים הוכחו במהרה כמגבילים במידה כה רבה, שניתן היה לחשוב שהוצבו בכוונה בכדי לסנדל את השר: פסילת המינוי השני של לוין הייתה כל כך צפויה שמעט מאוד גבות הורמו.
2+ואז, כמעט שלא במפתיע, הגיעה החלטת עמית לדון "בשאלה העקרונית" האם סמכות השר למנות מלווה לחקירה פלילית במקרים מיוחדים המוקנית לו בחוק (שנחקק עוד בשנת 1959) היא אכן חוקית. בין שלל הטענות שהעלה עמית באותה החלטה מעוררת תמיהה, נכתב: "נוכח חשיבותן והשלכות הרוחב המשמעותיות של השאלות העומדות לדיון, שוכנעתי כי קמה הצדקה לסטות מן הכלל הרגיל שלפיו אין לקיים דיון נוסף בסוגיות שאינן אקטואליות עבור הצדדים הקונקרטיים להליך".
בג"ץ נגד החוק: עמית שוב מעמיד בסימן שאלה את עבודת הכנסת
זו לא הפעם הראשונה בה עמית משתמש בטיעונים משפטיים כדי להצדיק "דיון מעמיק" המערער את סמכות הדרג הנבחר: גם הדיונים בעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, נמשכו לאחר שזו התייתרה בשל התפטרותו. באותו פסק דין מדובר קבעו השופטים כי "הליך הפיטורים נעשה בניגוד לחוק", כשלטענתם: "ההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה עמד בניגוד עניינים, ללא תשתית עובדתית וכן מבלי שהתקיים שימוע כדין לראש השב"כ".
2+האם ייתכן שהשופט עמית תכנן את רצף האירועים הזה מראש? שה"אופוזיציה" שהתגבשה היא למראית עין בלבד? כנראה שלעולם לא נדע. אך הנה לפניכם תהייה: המטרה האמיתית מעולם לא הייתה מינוי כזה או אחר של לוין, שכן את אלו אפשר לפסול בפסיקות בזה אחר זה. המטרה האמיתית הייתה לפתוח פתח לבג"ץ לדון שוב בחוקיות החלטה של הדרג הנבחר, לערער עליו, ולבסוף לקבוע כי דינו להיות מבוטל.
