בואו נדבר היום על סיפור שנשמע כמו פרק מסדרת פשע אבל הוא קורה כאן במציאות שלנו. והפעם, מח"ש – גוף שאמור להיות עצמאי הופך יותר ויותר לזרוע המבצעית של המפקדת- גלי בהרב מיארה. במרכז הסיפור עומד ניצב מני בנימין ראש להב 433, האיש שאמון על החקירות הרגישות במדינה.
הכול התחיל כשחקירת הפצ"רית הייתה אמורה להגיע לשולחנו של ניצב מני בנימין. מהלך מקצועי מתבקש. מיום שהתפוצצה הפרשה העלה ניצב בנימין את השאלות המתבקשות- למה הפצ"רית לא בחקירה? למה הטלפון שלה לא נלקח? ואז היועמ"שית התערבה. והכל טורפד במהרה. החקירה הגיעה לידיו של ניצב בועז בלט. ומני בנימין לא הסכים לכך.
מח"ש נכנסה לפעולה בקצב מהיר. פתאום שלפו חקירות. עם תרגילי החקירה הידועים, ואפילו לפי עורך דינו, ראש להב הותקף פיזית על ידי חוקר מח"ש.
המפכ"ל מגבה את ניצב בנימין, אבל זה לא עוזר לו, כי הוא התקרב קרוב מדי לנושא הכי רגיש במערכת. חקירת הפצ"רית הרי תפתח פה תיבת פנדורה אדירה. וכשמישהו לא "משלהם" מתקרב קרוב מדי – צריך לערוף ראשים.
יסלח לי ניצב מני בנימין. הוא לא הסיפור. הוא ומשפחתו עוברים כעת ייסורים קשים. אבל הוא לא הסיפור. הוא רק הבובה שמתעללים בה כדי להסתיר מידע מהציבור. זה נעשה כבר בעבר בחקירות נתניהו, והמערכת תעשה זאת שוב ושוב. זו כבר לא מערכת שמגינה על החוק. זו מערכת שמגינה על עצמה בכל אמצעי שאפשר.
והסיפור האמיתי – בינתיים מתמסמס הרחק מעיני הציבור.
