פרטיזניות partisanship (מהמילה party – מפלגה) היא המידה שבה מוסד משרת או נתפש כמשרת צד אחד במפה הפוליטית. לפי ממצאי מחקר שפורסם בווינט, מוסד היועמ"ש נתפש כפרטיזני במיוחד: לתומכי האופוזיציה יש פי 18.5 אמון ביועמ"שית בהשוואה לתומכי הקואליציה.
לאחר מכן בית המשפט העליון, שם האמון בקרב תומכי האופוזיציה במוסד הוא פי 10 בהשוואה לתומכי קואליציה. לאחר מכן הממשלה 8.75 (לטובת הקואליציה), הכנסת 3.2 (לטובת הקואליציה), ולבסוף המשטרה, שנתפשת הכי פחות פרטיזנית, 1.5 (לטובת הקואליציה).
3+מוסדות נבחרים נוטים באופן טבעי להיות פרטיזנים כי הם פוליטיים מעצם מהותם, ולכן מי שמפסיד בבחירות נוטה מטבע הדברים לאבד אמון קודם בממשלה ולאחר מכן בכנסת. אבל למוסדות שכל הייעוד שלהם הוא להיות ניטראליים: היועמ"ש, בית המשפט העליון, והמשטרה – אסור בשום פנים ואופן שהם יפעלו באופן פרטיזני, כי אז הם מועלים בתפקידם. הדבר נכון במיוחד לגבי היועמ"ש והעליון, שכל מהות קיומם של המוסדות האלו היא להיות impartial , כלומר, לפעול ללא משוא פנים.
הנתונים שאנו נחשפים אליהם בתמונה למטה מלמדים שמצב הפרטיזניות של המוסדות המשפטיים בישראל הוא הקיצוני ביותר בכל העולם הדמוקרטי. בארצות הברית, שהיא מדינה מאוד מקוטבת, ושם הרפובליקנים השתלטו על העליון, היחס בשיא המשבר (לאחר הפסיקה של העליון שהפכה את הלכת Roe v. Wade בעניין ההפלות) היה 1:3 ברמת האמון כלפי העליון לטובת הרפובליקנים.
3+הפרופסורים רוזנאי ושנער טענו בעבר שעצם זה שמוסד נתפש כפרטיזני, לא בהכרח מלמדת שהוא פוסק לרעת הימין בפועל. הם טענו שירידת האמון לא נובעת מכך שהמוסד הפך לפרטיזני אלא מכיוון שפוליטיקאים מימין תוקפים את העליון סתם, ללא כל סיבה עניינית, ומטעמים פופוליסטיים.
גם אם נניח שהטענה נכונה מבחינה אנליטית, ברור שכשתפישת הפרטיזניות כלפי היועמ"שית והעליון בישראל היא כה קיצונית, וכאשר יש אינדיקטורים נוספים שמוכיחים זאת לאור הפסיקה בפועל (די להתבונן על פסיקת בית המשפט השלום בתל אביב בתביעות דיבה שהן מוטות באופן קיצוני לרעת הימין; או בחינה מספרית של מספר המקרים שבהם עתירה מימין התקבלה בהשוואה לעתירה משמאל) כי אז צריך להיות או שקרן או עז מצח כדי בכלל להעלות טענה כזו. האם הם היו טוענים שחוסר האמון של הדמוקרטים בעליון האמריקאי לאחר פסק הדין בעניין ההפלות זה רק בגלל "ההשמצות" של הפוליטיקאים הדמוקרטים ולא בגלל הטיה של העליון לכיוון ימין?
3+הריקבון במערכות המשפטיות הוא כה קיצוני, עד שהגענו לשלב שבו צריך לשאול ביושר האם בכלל ניתן להציל אותם? לעליון היה רגע חסד שבו שלושה שופטים שמרנים הרחיקו את המוסד מהשחיתות של הפצ"רית לשעבר, יפעת תומר ירושלמי, ומהשחיתות לכאורה של היועמ"שית, גלי בהרב מיארה, וקבעו שכל הפרקליטות מצויה במניעות מוסדית. אבל הרגע הזה חלף.
השופט יצחק עמית השתלט על האירוע, והוא מעצים את התפישה הפרטיזנית הקיצונית של העליון לשמאל. ביחד עם ח'אלד כבוב, הוא פועל לטייח גם את פרשיית הפצ"רית וגם את פרשיית הרוגלות, והכל כדי להגן על בהרב מיארה כדי שתגן עליו ביום דינו.
3+ח"כ לשעבר מוטי יוגב פעם אמר שצריך לעלות על בית המשפט העליון באמצעות ה-D9. נדמה לי שלא צריך את הרב זרביב כדי לעשות מהעליון את מה שהוא עשה לעזה לאחר טבח השבעה באוקטובר באמצעות ה D9. עמית עושה זאת בעצמו.
סוגיית הפרטיזניות של בתי המשפט העליונים בעולם נדונה בספרי המשותף עם פרופ' עידו פורת (פורת ככותב ראשון) Courts and Partisanship: Supreme Courts in the age of Political Polarization (Cambridge University Press, 2026), שיצא לאור בחודשים הקרובים.
