כשפרצה פרשת הפצ"רית, השופט יצחק עמית היה בהלם. וכשהוא בהלם הוא במקרה עשה צעד נכון: בנה הרכב "שמרני" לדון בפרשה. ההרכב הרחיק את עצמו מהפרשה, קבע שהפרקליטות כולה מצויה ב"מניעות מוסדית", וקבע שלשר המשפטים יריב לוין יש סמכות למנות פרקליט מלווה – אם כי סנדל אותו בתנאים מחמירים שאין להם בסיס בחוק (עובד מדינה "בכיר", מומחיות בפלילי וכו'). פסק הדין בעניין ח"כ אביחי בוארון עורר סערה בקרב היוריסטוקרטים שהזדעקו: מה פתאום אתם פותחים פתח ל"פוליטיזציה" של הליך החקירה? ואז עמית התעשת.
הוא תפס בעלות על האירוע. הוציא צו ביניים ועקף את השופט התורן; אותת שהוא נכון לקיים דיון נוסף בפרשה; אפשר ליועמ"שית, גלי בהרב-מיארה, שמצויה בניגודי עניינים קיצוניים בפרשה (וכן למחלקת הבג"צים, שמצויה כאמור ב"מניעות מוסדית") לייצג את "המדינה" באותה פרשה; ובנה הרכב שיש לו שליטה הרמטית עליו עם כבוב הקיצוני, ועם יעל וילנר כעלה תאנה (תחליף סולברג) – לאחר שככל הנראה "שטף" אותה על פסיקתה ויישר אותה.
2+עמית החליט לטייח את הפרשה, כמו שהיוריסטוקרטיה טייחה את פרשת רות דוד. במיוחד כדי שבהרב מיארה תגן עליו כשיונע תהליך הדחתו באמצעות קובלנה משמעתית. אבל הוא לא יצליח. כי באותו יום שהתקיים דיון הטיוח בבג"ץ, אבישי גרינצייג דיווח על המעורבות האינטנסיבית של היועמ"שית מאחורי הקלעים לטיוח הפרשה, לשליטה על החוקרים, ולעשיית "סיכול ממוקד" לראש לה"ב 433, מני בנימין, שאמור היה לחקור את הפרשה.
בהרב מיארה הכתיבה דרך השוויש שלה – בועז בלט – שהיא רוצה את מומי משולם, אשר לדברי צחי חבקין נמצא לא דובר אמת ואשר ידוע לרעה מתיקי נתניהו, מעל הראש של הממונה עליו, בנימין; וזאת כדי לסכל את בנימין ולהותיר את חקר האירוע בידיים שלה, ולאחר מכן הפלא ופלא נפתחה "חקירה" מונפצת כנגד בנימין כדי להוציא אותו לגמרי מהמשחק (כמה שקוף משחק הסחיטה של הפרקליטות).
2+בהרב מיארה תפסה בעלות על האירוע, למרות שהיא בניגוד עניינים קיצוני (כפי שמאוחר יותר הודתה בכך), למרות שהיא אמורה להיות נחקרת ראשית בפרשה. ככה זה כשהחשוד המרכזי חשוף לכל פרטי החקירה המוכמנים ביותר. ככה נראית המאפיה היוריסטוקרטית בישראל.
עמית גורר את העליון למטה. הוא מנהל את האירוע כאילו יש את כל הזמן שבעולם לטייח את הפרשה. כבוב מטיל "ספק" באמור בתצהיר של יריב לוין – למרות שלא הוגש תצהיר נגדי – וזה כל כך שקוף שעמית וכבוב פועלים להגן על עצמם (במיוחד בהתייחסות להודעת הדוברות של הנהלת בתי המשפט על מינוי שופט מחוזי מכהן לתפקיד), שהם צד נוגע בדבר, ולא שופטים ניטרליים.
2+הם יפסלו את בן חמו ויורו ללוין לחפש מישהו אחר, בתנאים מחמירים שאין להם בסיס בחוק, ועוד יאותתו שכל הפסיקה הזו בכלל תלויה על בלימה ויש מצב שתתהפך בדיון הנוסף. וכך הם מקווים למשוך עוד זמן, כדי להציל את היועמ"שית והטייחנים המושחתים שלצידה – כדי שהיא תציל אותם.
אבל זה לא יעזור להם, כי יש ראיות חפציות, כי יש הודעות בסלולרי, כי לוין בסוף ימנה מישהו שיעבור את המסננת שלה, כי המסכות הוסרו. כי השחיתות גלויה. כי מקרה רות דוד לא יחזור. כי הזמנים השתנו. והציבור ממש כבר לא איתם. ואלו שאיתם – הם אנשים שבעצמם חשודים לכאורה בפרשיות שחיתות, כמו עמית בכר, ארנון בר דוד, וכמו אריאל פורת – שהשחית פוליטית עד היסוד את האוניברסיטאות.
