למרות שמקום מושבו של אברהם אבינו היה בצפון הנגב – בעוטף עזה – קניין הקרקע הראשון שלו בארץ ישראל היה במערת המכפלה בחברון. מה יש בחברון? חכמים מלמדים אותנו ש"אין לך אדמת טרשים בארץ ישראל יותר מאשר חברון". גם השכנים הם לא משהו – "אחימן ששי ותלמי ילידי הענק". אז מה יש בחברון? את קברי האבות והאימהות!
החיבור שלנו לארץ ישראל לא מתחיל מנדל"ן יוקרתי, נוף מהמם או בגלל שיש לנו שכנים נחמדים; הוא מתחיל מחיבור אל הנצח, מקברי האבות. בבית קברות אין הבדל בין עשיר לעני, האינטרסים הפרטיים לא רלוונטיים שם. רלוונטי לא כמה שנים חי אדם בעולם אלא מה הוא עשה בשנים הללו. בשביל מה הוא חי ובשביל מה הוא מת.
1+המלחמה בשנתיים האחרונות הזכירה לנו מה בשביל מה אנו חיים. זו לא מלחמה על נדל"ן או על נוחות אלא מלחמה על כך שאנחנו יהודים. בנינו ובנותינו שנקברו בכל רחבי הארץ מחוברים רק לדבר אחד – לנצח.
המדרש על עקדת יצחק שקראנו בשבת שעברה, מתאר ש"השטן" ניסה "לערבב את דעתם" של אברהם, שרה ויצחק בתקווה להניא אותם מקיום דבר ה'. ההטיה הלשונית של המילה "שטן" היא "סטיה"; "שטן מערבב את הדעת" משמעו הסחת דעת שגורמת לאדם לסטות מהמטרה האמיתית. אדם תולה את אושרו בדברים שמסיחים את דעתו – חיבוק תקשורתי, פנסיה תקציבית או מעמד חברתי.
1+כאשר אדם מחובר לנצח הוא לא מפחד משום דבר ולא מתמוטט משום דבר. בעת שאדם מוסח דעת לאינטרסים שפיתח אליהם התמכרות – הוא מתמוטט כמו מגדל קלפים כאשר מופעל עליו מעט לחץ. ישנם אנשים במדינת ישראל שעומדים מול לחצים אדירים – חיצוניים ופנימיים וממשיכים לעמוד זקופים; ישנם כאלה שלא.
הנחמה היא בסוף פרשת חיי שרה: אברהם נפטר, וקוברים אותו שני בניו – יצחק וישמעאל. הם כמובן קוברים אותו בחברון, במערת המכפלה. הכתוב מזכיר את יצחק לפני ישמעאל, אף שישמעאל נולד קודם, וחז"ל דורשים שישמעאל עשה תשובה והוליך את יצחק לפניו.
גם הביטוי שנאמר על ישמעאל במותו, וַיִּגְוַע וַיָּמָת, מלמד לפי חז"ל על תשובתו של ישמעאל, כי זהו ביטוי ששמור לצדיקים. כוחו של ישמעאל גדול, והוא עתיד להביא ברכה רבה לעולם. זו התמונה שחותמת את מסעו של אברהם: גם הכוח השלילי ביותר שיצא ממנו – חוזר ושב אל מקורו. כולם נפגשים בבית הקברות, כולם שומעים בסוף את הא-ל.
