מערת המכפלה שבחברון, מקום קבורתם של האבות והאימהות על פי המסורת היהודית, עומדת במרכזם של סיפורים עתיקים, מדרשים ומנהגי תפילה שעברו מדור לדור. לצד הסיפור המקראי על רכישת המערה בידי אברהם אבינו, מקורות חז"ל וספרות הקבלה מתארים את המקום כבעל משמעות רוחנית מיוחדת, ואף קושרים אותו לפתח גן עדן. במשך הדורות התפתחו סביבו גם מנהגים של תפילה לזיווג, לפרי בטן, לרפואה ולהצלחה בעת צרה.
העגל שברח – והוביל את אברהם אל סוד המערה
אחד הסיפורים המפתיעים ביותר הקשורים למערת המכפלה מופיע בפרקי דרבי אליעזר, והוא מתרחש עוד לפני פטירתה של שרה אמנו. בספר בראשית מסופר כי כאשר שלושה אורחים הגיעו לאוהלו של אברהם, הוא מיהר להגיש להם מזון, ובין היתר רץ אל הבקר כדי להביא בן בקר רך וטוב.
על פי המדרש, העגל שאברהם ביקש לקחת ברח מפניו ונכנס למערת המכפלה. אברהם רדף אחריו, וכך הגיע אל מקום שלא הכיר קודם לכן. בתוך המערה, לפי המסורת, גילה אברהם את אדם הראשון ואת חוה כשהם שוכבים במנוחתם. המדרש מתאר אור וריח ניחוח מיוחד ששררו במקום, ואברהם הבין כי מדובר באתר בעל קדושה יוצאת דופן. לפי אותה מסורת, הגילוי הוא שהביא את אברהם לרצות במערה כמקום קבורה עבורו ועבור בני משפחתו.
הסיפור מעניק משמעות נוספת לרכישת המערה המתוארת בפרשת חיי שרה. לפי פשט הפסוקים, אברהם ביקש לקנות אחוזת קבר לאחר מות אשתו, אך במדרש מתברר כי רצונו במקום המסוים הזה היה קשור לגילוי רוחני שקדם לכך.
האם מערת המכפלה היא פתח גן עדן?
אחת המסורות הידועות ביותר על מערת המכפלה קושרת אותה לגן עדן. בספרות הזוהר מופיעים תיאורים של המערה כפתח הקשור לגן עדן, וכמקום בעל משמעות מיוחדת למעבר הנשמות. לפי מסורות אלה, קדושת המקום אינה נובעת רק מהיותו מקום קבורתם של האבות והאימהות, אלא גם מקשר רוחני עמוק יותר שבין העולם הגשמי לעולם הנשמות.
המסורת על אדם וחוה, שלפי המדרש נקברו במקום, משתלבת בתפיסה הזאת: אם אדם הראשון הוא האדם שגורש מגן עדן, הרי שמקום קבורתו נתפס במסורת הקבלית כבעל זיקה מיוחדת לגן העדן.
התפילה של כלב בן יפונה – והישועה שביקש בקברי האבות
הקשר בין תפילה במערת המכפלה לבין בקשת ישועה מופיע במפורש בתלמוד. במסכת סוטה, דף ל"ד עמוד ב', דורשים חז"ל את הפסוק המתאר את מסעם של המרגלים בארץ ישראל: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון". התלמוד מתעכב על כך שהפסוק משתמש בלשון יחיד – "ויבא" – אף שמדובר בקבוצת מרגלים, ומסביר כי כלב בן יפונה פרש מחבריו והלך לחברון כדי להתפלל על קברי האבות.
על פי דברי חז"ל, כלב ביקש: "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". הסיפור מתרחש על רקע שליחות המרגלים ששלח משה רבנו לתור את הארץ. רוב המרגלים חזרו והוציאו את דיבת הארץ, ואילו כלב ויהושע בן נון התנגדו לדבריהם. לפי המסורת התלמודית, תפילתו של כלב בחברון הייתה חלק מהמאבק הרוחני שלו שלא להיגרר אחר חבריו. מכאן נוצר הקשר בין המקום לבין תפילה בעת ניסיון, התמודדות עם השפעה שלילית ובקשת הכוונה בקבלת החלטות קשות.
הסגולה לזיווג: מדוע מגיעים רווקים ורווקות למערת המכפלה?
אחד המנהגים העממיים המזוהים עם מערת המכפלה הוא תפילה למציאת בן או בת זוג. רווקים ורווקות מגיעים למקום כדי להתפלל לזיווג הגון, לעיתים תוך אמירת פרקי תהילים ותפילות אישיות בזכות האבות והאימהות. הקשר בין המערה לבין בקשות לזיווג נובע במידה רבה מהדמויות הקבורות בה על פי המסורת: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
סיפורי האבות והאימהות בספר בראשית עוסקים לא פעם בהקמת משפחה, בנישואים, באהבה ובאתגרים שהתלוו לחיי הזוגיות. כך, למשל, התורה מתארת את אהבת יצחק לרבקה ואת הנחמה שמצא לאחר מות אמו: "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה". עבור מתפללים רבים, ההגעה למקום קבורתם של האבות והאימהות מבטאת בקשה להקים בית יציב ומשפחה המבוססת על ערכי המסורת.
הסגולה לפרי בטן: האימהות שחיכו שנים לילדים
סגולה עממית נוספת הקשורה למערת המכפלה היא תפילה להיפקד בילדים. הקשר למסורת המקראית בולט במיוחד בסיפוריהן של שרה ורבקה, שהתמודדו עם עקרות במשך שנים. שרה אמנו ילדה את יצחק לאחר שנים ארוכות שבהן לא היו לה ילדים, והבשורה על לידתו תופסת מקום מרכזי בסיפור אברהם ושרה. גם רבקה התקשתה להרות. בספר בראשית מסופר כי יצחק התפלל לה' לנוכח עקרותה: "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו".
הפסוק הפך לאחד המקורות המזוהים עם כוחה של תפילה בעת ציפייה לילדים. מתוך החיבור הזה התפתח המנהג להגיע למערת המכפלה ולבקש להיפקד בפרי בטן בזכות האבות והאימהות.
תפילה לרפואה ולישועה בעת צרה
לצד בקשות לזיווג ולילדים, מערת המכפלה משמשת במשך דורות מקום לתפילות אישיות וציבוריות. מתפללים מגיעים אליה כדי לבקש רפואה לקרוביהם, פרנסה, שלום בית, הצלחה והצלה ממצבים קשים.
היסוד המשותף למנהגים הללו הוא האמונה במעלת התפילה במקום קבורתם של צדיקים, ובפרט האבות והאימהות. במסורת היהודית קיימת הבחנה בין תפילה לקב"ה בזכות הצדיקים לבין ייחוס כוח עצמאי למקום או לנפטרים עצמם. לכן מנהגי התפילה במערה מתמקדים בבקשת רחמים מהקב"ה ובזכירת מעלתם של האבות.
