המעגל נסגר: שבוע לאחר השבת גופתו משבי חמאס, סרן עומר נאוטרה ז"ל, שנחטף מטנקו הבוער סמוך לגבול עזה, הובא הבוקר (שישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בין הרבים שהגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, הגיע שורד השבי נמרוד כהן, שותפו לקרב הקשה בטנק, בשבעה באוקטובר. בני משפחתו הגיעו עם חולצות עליהן התנוסס הכיתוב "הגיבור שלנו".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד בהערכה לקצין שעלה לארץ עם תחושת שליחות, והקריב את חייו: "בחרת בנו כשעלית לבד, כשהתגייסת, כשנלחמת. חלק מחיינו כי הגנת עלינו בגופך ובכל מאודך. חלק מחיינו כי הפכת שם דבר בעולם כולו לגבורה". הנשיא אמר למשפחתו כי "דורות של ישראלים יגדלו על מורשתו האהובה כל כך, של שליחות ופטריוטיות. מי ייתן ותמצאו נחמה בכך".
2+אמו של סרן עומר נאוטרה ספדה לו: "עומר שלי ילד שלי. הילד המושלם והשלם. כמו שנלקחת, כך החזירו אותך אלינו. הרכב שעט איתך חזרה הביתה, והם זיהו אותך מיד. מלאך שלי. אנחנו, האמהות, עושות בילדים שלנו סימנים. כתם לידה קטן בצד שמאל של הפה – כזה שתמיד מסתכלים, לוודא שאין בו משהו לא בסדר. אצבע שנייה בכף הרגל קצרה מהרגיל. תלתלים מקורזלים, צפופים. נקודת חן. סימנים של גוף, סימנים מזהיםואת לא רוצה לחשוב על כך שאת עלולה להדרש להם לדבר מעבר להתפעלות מפאר היצירה.
"ויש גם סימנים אחרים- סימנים שמעבר לגוף. החברמניות. האור. הגאווה שלך בחלקים הישראלים שבתוך הילד האמריקאי שלנו. בעברית שלך. בחומוס שאתה מכין. בבדיחה שלך – כשהצעת במסיבת הפרום הכי אמריקאית שיש, לחברת הילדות שלך שנמצאת כאן היום להיות ה"סחוג לחומוס" שלך.
"והילד גדל והופך לגבר. לאט-לאט את מתערבת פחות, מתבוננת מהצד על הקסם. הוא עסוק, עצמאי, דעתן, תחרותי. ואת לומדת לשחרר. עדיין מנסה לפעמים, ללא הצלחה מרובה, להכניס כמה שעות שינה ללוח הזמנים הצפוף. אבל עומר לך היה חשוב להספיק לחיות.
"לסחוט את החיים – להנות מההמבורגר עם כל התוספות, לגרוס את הקרח בין שיניך למרות שאמרו לך שזה עושה חורים בשיניים, לקחת חבר באמצע הלילה לנסוע רחוק למקום היחיד הפתוח ולאכול ערימות של כנפיים כי זה כרגע במבצע. היה לך חוש הומור מיוחד משלך כמעט בכל דבר הכי בנאלי ראית הומור. צבעת את העולם בהומור שלך וסחפת אחריך את כולם.
"ואז מתקבלת החלטה – אולי תנסה להיות קצת בישראל. לחוות משפחה. להבין מאיפה אתה מגיע. שורשים. והלב מתכווץ מהאפשרות שאתה תהיה שם ואנחנו לא אתך – אבל גם מתרחב, ואני מתרגשת בשבילך. כי אני יודעת בפנים את מה שאתה עוד לא ידעת שאתה עומד להתחבר בעוצמה לדברים שלא הכרת וידעת על עצמך. כי זה טוב. כי ככה חינכנו אותך".
היא סיפרה: "כתבתי לך כך בספטמבר 2019: עומר שלי, עכשיו אתה יוצא אל דרכך באמת. כן, עברת הרבה הכנות בשנים האחרונות – שבתונים, מחנות, מסעות. אבל זו הדרך שלך. ואנחנו כל כך גאים בך. כי צמיחה אמיתית קורית כשאנחנו מרחיבים את אזור הנוחות שלנו.Leave room for doubt.
"תשאיר מקום לספק, ללב, לתהייה, לסקרנות. תנסה, תטעה, תצחק, תרגיש. גדול ומחוספס מבחוץ, רך ופגיע מבפנים. מקסים עם ילדים, רגיש, שובב, לפעמים בוטה, תמיד אמיתי. האם תיארתי עכשיו צבר? כן. אתה כל כך ישראלי. אבל גם כל כך אמריקאי. אתה שניהם. Kicking and pulling in both directions – וזה היופי שבך. You are both.
2+"ואז הוא נסע, בדיוק כפי שהיה אמור. ואת נשארת עם הדאגה הקלה ההיא, של אמא שיודעת. שמבינה שכל רגע ביחד, כל שיחת טלפון יקרה ומשמעותית. וגם הוא מבין ברגישות שלו. ודואג לעדכן ולהתחבר. להרגיע חרדות כשמשהו קורה בארץ ובצבא. מעדכן מראש, שלא נדאג ללא סיבה. דואג לשלוח זר ליום האם וברכות לימי הולדת. תמיד מתכננים את הפעם הבאה. רוצים להיות יחד.
"אתה צומח ומתפתח בפיצול הדרך שהיא עכשיו שלך ואנחנו מנסים להיות לך מעטפת של אהבה ותמיכה וזה קשה לנו לא פחות לתת לאמהות אחרות לבשל לך, לדאוג שתהיה לך יומולדת שתרגיש את האהבה וההערכה שלנו חזקה ועצומה כפי שהיא. לחזק מבלי להחזיק. זו אמנות. ככל שהרחבת אתה את אזור הנוחות שלך, כן גם אנחנו, אחריך. כמו שלימדת אותנו – חיים עכשיו! המבורגר עמוס עם כל התוספות. ככה עומר.
"'ההורים שלי יעשו הכול בשבילי', אמרת לחברים על חוף הים, יומיים לפני שנלקחת מאתנו. וצדקת. והמשפט הזה הפך למצפן שלנו, בשנתיים של מאבק – להחזיר אותך הביתה. ועכשיו סוף סוף חזרת. אבל עומר אהוב שלי, אתה כל כך כל כך הרבה יותר מזה. ואנחנו כולנו נשארנו עם החלל העצום שבין מי שהיית לנו ולעולם בחייך, ומה שעוד היית אמור להיות. ועם השליחות – למלא את הפער הזה באור ובטוב שאתה. אתה היית כותב את הדברים אחרת, אני יודעת. מסור וחד על הדרך שלך עד הנקודה הכואבת הזו. אמא אני לא מהמודאגים. גם לא היית מהמתלוננים. אתה מהמסתכלים קדימה. מהאופטימיים. מאלה שמלאי אהבה חיבור חיבוק ואהבת ישראל. מתפללת, אהוב ליבי, לכוחות ושנהיה באמת, באמת ראויים".
במסע הלוויה שיצא מרעננה השתתפו אלפי בני אדם שעמדו בצד הדרך עם דגלי ישראל, כדי לכבדו בדרכו האחרונה. עומר נאוטרה, בן 21, נולד וגדל בלונג איילנד שבניו יורק. בשנת 2022, מתוך תחושת שליחות עמוקה, עלה לישראל כחייל בודד במסגרת גרעין צבר, והתגייס לחיל השריון.
בבוקר השבעה באוקטובר, צוות טנק 3 בו פיקד עומר נתקל באש כבדה בגבול עזה, סמוך למוצב "הבית הלבן", ליד קיבוץ ניר עוז. בטנק היו עומר, התותחן, שורד השבי נמרוד כהן, הטען סמל עוז דניאל ז"ל, והנהג סמל שקד דהן ז"ל.
