פרשת וירא היא פרשה של מלאכים: מלאכים שמבקרים את אברהם; מלאכים שמשמידים את סדום; ומלאכים שממלטים את לוט ובנותיו. מלאך הוא כוח רוחני שבא לעשות "מלאכה" בעולם הזה. ה"כנפיים" של המלאכים שמוזכרים בנביא יחזקאל הן ביטוי לכך שהכוח הרוחני מגיע מהר ובאופן ממוקד – "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות" – המלאכיות היא כוח עליון, החלטי וטוטאלי.
לבני אדם קטנים קשה עם מלאכים, הם אוהבים לפסוח על שתי הסעיפים. כאשר המלאכים באים להשמיד את סדום ולמלט את לוט הוא "מתמהמה" ופוסח על שתי הסעיפים. אשתו של לוט גם מביטה לאחור ונהפכת לנציב מלח; קשה לה להיפרד מסדום; אולי היא מתרגשת מפרצוף מיוסר של פצ"רית; אולי הגישה בג"צ על חוסר ההומניטריות בהשמדת סדום.
זמן מלחמה הוא זמן של מלאכים; זמן לעמדה נפשית טוטאלית וחדה. כאשר מחליטים להשמיד את סדום – אז משמידים את סדום ואין מקום לספקנות ולהיסוס. כל אדם צריך להחליט לעצמו האם הוא של ישראל או שלא; האם הוא בעד החיילים או בעד הנוח'בות; האם הוא נלחם בחולשות, ביצר הרע או "מכיל" אותו. מי שיפסח על שני הסעיפים בעזה יהפוך לנציב מלח. במלחמה הנוכחית אין להביט לאחור אלא רק קדימה. אין הכלה לרשע, לא החיצוני ולא הפנימי. הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעז"ה.
