בעלי המניות של טסלה יצביעו מחר (חמישי) על השאלה שמציג הדירקטוריון: האם להעניק לאילון מאסק, בעלי החברה, תגמול של עד 878 מיליארד דולר במניות החברה? או לקחת את הסיכון שהוא יעזוב, מה שעלול להוריד את מחיר המניה. מדובר בצעד שנוי במחלוקת בקנה מידה אמריקאי, בגלל העקרונות הברורים של הממשל התאגידי בארה"ב.
אז מה בדיוק הופך את הצעד הנוכחי להימור מבחינת טסלה?
בתאגידים אמריקאים, חברי הדירקטוריון נבחרים בדרך כלל על ידי בעלי המניות או ממונים על ידי חברי דירקטוריון אחרים, ותפקידם לייצג את האינטרסים של בעלי המניות. וזה בעצם מה שקורה פה. חברי הדירקטוריון מציגים לבעלי המניות מצב בו אם מאסק לא יקבל את התגמול האסטרונומי, הוא עלול לעזוב את טסלה ולפגוע במניות החברה וכך גם בבעלי המניות עצמם.
1+אך המצב לא כל כך פשוט כמו שהוא נשמע. הפחד של חברי הדירקטוריון מעזיבתו של מאסק יכול לתת לו כוח בלתי מוגבל על החברה, בניגוד לעיקרון אחר של הממשל התאגידי. כך יוצא שההחלטה להעניק לו את התגמול יוצא הדופן עלולה להפוך את טסלה מתאגיד אמריקאי נורמטיבי עם דירקטוריון מתפקד, לחברה שבה יש אדם אחד שנמצא מעל כולם ומשפיע על כל ההחלטות. וזאת השאלה המרכזית שעומדת הפני טסלה: האם הצלחתה הנוכחית של החברה חשובה יותר מהתנהלותה העתידית?.
הדעות בעולם הפיננסי כלפי הנושא חלוקות. משקיעים מרכזיים כגון קרן הפנסיה הציבורית הגדולה בארה"ב "קאלפרס" (CalPERS) וקרן העושר הריבונית של נורווגיה אשר מאמינות כי מדובר בחרב פפיות: "גם אם החברה תחליט להעניק את התגמול למאסק, הפגיעה בעקרונות הממשל התאגידי יובילו לירידת ערך המניה גם כן".
1+לעומת זאת, ישנם גורמים שמאמינים בתרחיש ההפוך. אחד המרצים בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת "ייל", אמר שמאסק כבר מחזיק מספיק מניות טסלה שיהפכו אותו לאדם הראשון בהיסטוריה שמגיע לטריליון דולר אם יעמוד ביעדי הדירקטוריון והוא ממש לא זקוק ל"טריליון נוסף" כתמריץ מהמשקיעים. לדבריו, הדירקטוריון לא צריך להירתע מאיומיו של אדם שהכי עלול להפסיד אם מניית טסלה תיפול – כלומר מבעל המניות הגדול ביותר.
