עד כמה "קשר השתיקה" בפרקליטות הצבאית נוגע גם ליועמ"שית גלי בהרב-מיארה? נכון לעכשיו, אין עדיין אינדיקציה משמעותית שקושרת אותה להסתרת מידע על פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן, אך בראייה לאחור ניתן להצביע על כמה נקודות ספציפיות בהן היועמ"שית נחלצה להגנת הפרקליטות הצבאית וניסתה למנוע חקירה בנושא.
2+בחודש דצמבר האחרון היועמ"שית הגישה את חוות דעתה לבג"ץ לפיה יש לדחות את העתירה לחקור את ההדלפה. לדבריה, ההדלפה אינה מהווה פגיעה בביטחון המדינה: "אין מדובר במקרה של דלף מידע בטחוני לידי התקשורת. ואין מדובר בחשיפת סודות צה"ליים או בחשיפת מידע שיש בחשיפתו להביא לפגיעה בביטחון המדינה".
בהרב-מיארה ציינה כי גורמי ביטחון מידע בצה"ל כבר ניסו לבדוק את מקור ההדלפה וקבעו כי "לא ניתן להתחקות באמצעות כלים טכנולוגיים אחר הגורם שהוציא לכאורה את המידע". דברים שבדיעבד התבררו כשקריים ומשוללי יסוד.
2+באותה תקופה סנגורי הלוחמים בכוח 100 דרשו מבג"ץ שלא לאפשר לפרקליטות הצבאית לחקור את המקרה בשל חשד לניגוד עניינים. למרות זאת, הפרקליטות התעקשה לשמור את החקירה, ובגיבוי מלא של היועמ"שית החקירה אכן נשארה בידיה.
היועמ"שית עצמה טענה במילותיה כי "אין מקום להעלאת טענות מסוג זה". לדבריה, עצם העלאת האפשרות לניגוד עניינים בפרקליטות הוא "הטלת דופי ברשות ללא בסיס". היועמ"שית הרחיקה לכת וטענה כי "חזקה עליהם שהנושא ייבדק כנדרש".
2+והנה, במקרה ממש, התברר בדיעבד כמה היועמ"שית נחלצה להגנתה של יפעת תומר-ירושלמי, בסיפור שעוד נגלה כמה הוא רקוב. אל כל זה אפשר להוסיף את דבריה של היועמ"שית לבג"ץ לפיהם "לא נמצאה ולו אינדיקציה ראשונית המצביעה על מקור העברת המידע". התנהלותה של היועמ"שית מוכיחה, ולא בפעם הראשונה, כמה קל להגן ולשמור על חשודים כאשר הם מגיעים מהצד הנכון.
בינתיים, את שרשרת הפעולות של היועמ"שית חותם עימות מתוקשר מול השר לוין, כאשר היועמ"שית, בהתנהגות שמזכירה את התעקשות הפרקליטות הצבאית לחקור את התיק לפני כשנה, מסרבת בתוקף לאפשר לגורמים חיצוניים להשתלט על תיק החקירה – ודורשת לנהל אותו בעצמה, חרף ניגוד העניינים המובהק שבו היא נמצאת.
