התפטרותה של הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר-ירושלמי, איננה עוד ידיעה שולית ברצף החדשות. היא אירוע מכונן, שחושף את עומק הקרע שבין העם הריבון לבין המערכת שנועדה לשרת אותו – והפכה בשנים האחרונות למנגנון הסגור, המגן בעיקר על עצמו.
תומר-ירושלמי הודתה כי אישרה להדליף סרטון מצולם מבסיס שדה תימן כדי "להדוף קמפיין שקרי נגד מערכת אכיפת החוק בצה"ל". במילים אחרות – מי שאמונה על שלטון החוק, ראתה עצמה כצד במלחמת תודעה נגד הציבור.
3+זו לא רק טעות בשיקול דעת, אלא קריאת כיוון: בעיני בכירי מערכת המשפט והביטחון, הציבור איננו מקור הסמכות – אלא אויב פנימי שמאיים על הלגיטימיות שלהם.
בעומק הדברים, לא מדובר באירוע נקודתי. זו הוכחה נוספת לשינוי עמוק שעבר השירות הציבורי בישראל בעשורים האחרונים: ממשרת ציבור לריבון אלטרנטיבי. מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות הצבאית, היועצים המשפטיים, מנגנוני הביקורת והפיקוח – כולם פועלים מתוך תפיסה שהעם, באמצעות נבחריו, אינו ראוי באמת להחזיק במפתחות המדינה.
3+כאשר מי שעומדת בראש התביעה הצבאית מדברת על "מסע שיסוי הרסני נגד קצינות וקציני הפרקליטות", היא למעשה מגדירה ביקורת ציבורית לגיטימית, כמתקפה. כאשר היא רואה בלוחמים שנחקרו ובציבור שתמך בהם איום על "שלטון החוק", היא מבלבלת בין החוק לבין שלטון הפרקליטות. וכאשר היא מאשרת ביודעין הדלפה של חומרי חקירה כדי "להגן על המערכת", היא מחליפה את מושג הצדק במושג יחסי-הציבור.
אבל מאחורי האירוע הספציפי מסתתרת תופעה רחבה בהרבה: מערכת שהפכה לגוף בעל תודעה עצמית, עם זהות, נרטיב ותחושת שליחות שמנותקת מהאזרחים ומהשלטון הנבחר. מערכת שחיה מתוך חרדה קיומית מפני שינוי, ביקורת או שקיפות ומפתחת תודעת מצור מתמדת, שבה כל ביקורת היא איום קיומי וכל ניסיון לפיקוח הוא "פגיעה בדמוקרטיה".
3+מבחינה מוסדית, זהו הרגע שבו הדיפ סטייט הישראלי נחשף במלואו. לא עוד "תיאוריית קונספירציה" אלא תיעוד רשמי: בכירה בצה"ל מודה שפעלה בניגוד לנורמות חוקיות, כדי להגן על תדמית המערכת.
מבחינה ציבורית, מדובר במפנה היסטורי ביחסי העם והמדינה. ככל שמערכות החוק והביטחון ימשיכו לראות בציבור אויב – כך ילך ויישחק אמון הציבור בהן. ככל שהמערכת תמשיך לשמר את עצמה במקום לשרת את ייעודה, ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.
3+אבל חשוב להבין: המדינה עצמה איננה ישות ערטילאית
מאחורי המילה "מדינה" עומדים אנשים – פקידים, משפטנים, קצינים, יועצים, עובדי ציבור – שקיבלו כוח ציבורי עצום ונדרשים לאחריות ציבורית זהה.
רפורמה אמיתית לא יכולה להסתכם בהחלפת שמות או מינויים. היא חייבת לשנות את דרך קבלת ההחלטות, לפתוח את המערכת לביקורת אמיתית, להחזיר את השקיפות, לפרק את מגדל השן ולחבר את המנגנון מחדש לעם שהוא נועד לשרת. כי רק כשהמערכת תפסיק לפחד מהציבור – היא תחזור להיות ראויה לאמונו.
