מכתב ההתפטרות של הפצ"רית לרמטכ"ל, בו היא מודה כי "אישרתי להוציא חומר לתקשורת", חושף כמה דברים מטרידים על התנהלות צמרת מערכת המשפט והביטחון. אך מעבר להודאה עצמה, יש לבחון את העיתוי שלה ואת הגיבוי המלא שניתן לה עד לרגע האחרון מהיועצת המשפטית לממשלה.
ראשית, יש להבין את חומרת המעשה: ראש היחידה החוקרת והמאשימה מודה שהיא זיהמה את הליך החקירה ושיבשה אותו, תוך שהיא מסמנת מראש את החיילים במקום לתת לחקירה ולמשפט להגיע לחקר האמת. בכך, היא ריסקה את עקרון "חזקת החפות עד שיוכח אחרת".
2+שנית, אם לא די בכך, ההדלפה לא הוכיחה דבר, וכתב האישום נעדר סעיף אונס. מדובר בעלילת דם מהחמורות שידעה המדינה, תוך פגיעה קשה ביותר בחיילי צה"ל. זוהי עלילה שמשמשת עד היום את אויבינו, והיא בוצעה על ידי אלופה בצה"ל שתפקידה להגן ולשמור על טוהר המערכת, החקירה והמשפט.
שלישית, ההודאה באשמה ולקיחת האחריות אינן נובעות מיושרה פנימית. הן נעשו רק לאחר שהבדיקה הפנימית והפיקטיבית של צה"ל קרסה, הניסיון לטייח צף והשקר התגלה.
2+הפרשה הזו מבהירה לנו כמה תפיסות עולם פוליטיות ומעוותות פשטו עד לראשי המערכות הרגישות ביותר, ומדגישה עד כמה נחוץ לנו ניקוי אורוות יסודי.
כאן חייבים לבדוק את הקשר של היועצת המשפטית לממשלה, שנתנה גיבוי מלא לפצ"רית. אומנם היועמ"שית טוענת כי ההחלטה להורות על חקירה פלילית התקבלה בימים האחרונים רק לאחר שהגיע מידע חדש שלא היה לפניה, אך קיים ניגוד עניינים מובנה בין שתי המערכות: הפצ"רית והכפופים לה אחראים על גורל החקירה של בנה של היועמ"שית בפרשת גניבת האפוד, בעוד היועמ"שית והכפופים לה אחראים על גורלה של הפצ"רית.
2+אין כל ראיה שאומרת שזו הסיבה לגיבוי המלא שהעניקה היועמ"שית עד לאחרונה לבדיקה הפיקטיבית של הפרקליטות הצבאית. יתכן שהפצ"רית שיקרה גם לה. עם זאת, לאור ניגוד העניינים הברור, ראוי אם היועמ"שית תמנע מכל מעורבות בחקירה. התפטרות הפצ"רית אינה יכולה להיות סוף הסיפור; היא חייבת להיות תחילתו של חשבון נפש עמוק שמוביל עד לצמרת הגבוהה ביותר.
