לאחר כניסת הסכם סיום המלחמה לתוקפו, "המתווכות" קטאר ומצרים, הושקעו באופן עמוק, ובאמצעות תפעול מבצעים לוגיסטיים מורכבים, בבנייתה ובהחייאתה מחדש של עזה. פעילותן אינה מסתכמת בשופלים שמסירים הריסות ומזיזים אותן מצד לצד.
מטרתן של שתי המדינות, אשר שוררת ביניהן תחרות על מידת ההשפעה באזור ומול האמריקנים: להיות מעורבות בכל המתרחש ברצועה, יחד עם שימור האיום העזתי והרצחני בחצר האחורית של מדינת היהודים. "המתווכות" רוצות למנוע את ההגירה אליהן, תוך המתנה להזדמנויות הכלכליות שבבנייתה מחדש של הרצועה.

דרך הביצוע שלהן מוצהרת וגלויה, כאשר קטאר עושה זאת בשיתוף פעולה עם עיריות חמאס בעזה. ראש מממנת הטבח, אמיר קטאר, אף שלח לאחרונה מטעמו לקהיר שרה בכירה בממשלתו בכדי שתפקח על מאמציה הלוגיסטיים של קטאר.
מצרים לא נשארה מאחור: קהיר שמהווה גורם דומיננטי מבין הגופים והמדינות המעבירים סיוע לתוך הרצועה, מתפעלת בעזה את "הוועדה המצרית לסיוע לאנשי רצועת עזה". מלבד העברת וחלוקת סיוע לעזתים, הוועדה מושקעת בבניית מחנות פליטים לתושבי הרצועה: 9 כאלו כבר הוקמו, בכל אחד מהם שוכנו אלפי עזתים שביתם נהרס במלחמה.

לו ישראל הייתה מסרבת לכך – כל המעורבות הזרה, וגם צורות נוספות שלה, לא היו קמות. אפשר לומר כי המציאות המטרידה ב"יום שאחרי" בעזה היא "הפיכה", ושניתן לתת לה סיבות והסברים רבים. עם זאת, אפשר וראוי לשאול: האם זה המקום שחשבנו שנהיה בו ברצועה למעלה משנתיים אחרי תחילת המלחמה נגד האויב העזתי?
