הדרך לצדק עוברת ביושרה של החוקרים ובאחריות המפקדים לשמור על גבולות החוק והאמת. כקצין משטרה לשעבר אני מעוניין להסביר מדוע חקירה חייבת להיות מסע אל האמת ולא מרדף אחר הרשעה. הסערה סביב דבריו של סנ"צ (בדימוס) צחי חבקין, שהצביע על שימוש באמצעי חקירה לא חוקיים בתיקי האלפים, איננה רק מחלוקת פוליטית, זו הזדמנות לבחון לעומק את לב ליבה של מערכות אכיפת החוק.
כמי ששירת שנים רבות במשטרת ישראל, בתחום החקירות והמודיעין, אני מרגיש חובה ציבורית לומר, רוב מוחלט של חוקרי המשטרה הם אנשים ישרים, הגונים ומסורים, שעובדים בתנאים קשים מתוך תחושת שליחות. אבל כשמתפרסמות טענות כמו אלו שהעלה סנ"צ בדימוס צחי חבקין, זה מחייב אותנו לעצור, לבדוק ולדבר ביושר על הגבולות, מה מותר, מה אסור, ואיך שומרים על יושרה מקצועית. איפה עובר הגבול בין תחבולה לגיטימית לבין מהלך חקירתי שמערער את אמון הציבור והופך לחציית קו אדום. תרגילי חקירה הם כלים חיוניים בחקירה, הם בוודאי לא נשק המוצמד לראשו של הנחקר ע״מ להשיג הודאה.
1+תרגילי חקירה הם חלק בלתי נפרד ממלאכת חשיפת האמת וצבירת ראיות. הם מאפשרים לבדוק גרסאות, לחשוף סתירות ולהוביל לפענוח. אבל ברגע שהתרגיל הופך למניפולציה שמטרתה להשיג הודאה בכל מחיר, הוא מפסיק להיות כלי חקירה והופך כחרב פיפיות למוקש מוסרי ומשפטי שיופנה בסופו של יום כלפי החוקר והמערכת כולה.
חקירה היא לא שדה קרב, היא לא מאבק בין "אנחנו" ל"הם". היא מסע אל האמת שבו המטרה היא לא הרשעה, אלא ברור האמת ע"י צבירת ראיות מזכות ומרשיעות בהוגנות מוֹפתית. באילו סוגי תרגילי חקירה ניתן לעשות שימוש רק לאחר קבלת אישור מראש מפרקליט המחוז? במקרים בהם מעוניינים לעשות שימוש חקירתי בתרגילי חקירה חריגים או גבוליים בחריגותם , חובה על ראש צוות החקירה לקבל את אישור פרקליט המחוז מראש לשימוש בתרגיל החריג בחקירה.
האישור הזה הוא לא רק אקט בירוקרטי, הוא חומת ההגנה החוקית של החוקרים עצמם. לפני כל תרגיל כזה, על ראש צוות החקירה להציג בפני פרקליט המחוז או המשנה לפרקליט המחוז המוסמך: את מהות התרגיל ומטרתו, את החלופות שנבחנו, את הנימוקים לנחיצותו, את אופן התיעוד שיבטיח הליך תקין.
1+רק לאחר שהפרקליט משתכנע שהתרגיל נחוץ ונעשה בתום לב, ניתן האישור (לרוב עם הנחיות וסייגים) בכתב שהופך אותו לחוקי. זהו האיזון הנכון בין יצירתיות חקירתית לבין שמירה על זכויות החשודים.
המותר, הגבולי והאסור: מותר – שימוש במצג חקירתי מתוחכם כדי לבדוק עקביות או אמינות של החשוד. גבולי – הצגת 'ראיה' שאינה קיימת (מצג שווא) אך ורק באישור פרקליט המחוז מראש ובתיעוד מלא. אסור – הפעלת לחץ פסול כמו איום, או תרמית שמובילה להודאת שווא, אילו הן חריגות פליליות שיפגעו בתיק ובמערכת כולה.
יושרה והגינות הם לא מותרות, אלא הם הבסיס לעבודת המשטרה. הציבור לא דורש משטרה מושלמת, אבל הוא בהחלט דורש משטרה ישרה והוגנת. הציבור מוכן לסלוח על טעות מקצועית, אך לא על זיוף בידוי ראיות או טיוח. כשחוקר נשאר נאמן לעובדות גם כשהן לא נוחות, הוא משרת את האמת והצדק. כשחוקר מתפתה לעקוף את האמת בשם "מטרה נעלה", הוא חותר תחתיה. המפקדים הבכירים, חייבים להוות את המצפן הערכי, לעצור, לשאול ולדרוש אישור משפטי כשנדרש. זה לא מעכב את החקירה, זו הערובה לכך שהתוצאה תעמוד במבחן האמת הצדק והחוק.
לסיום: דווקא עכשיו, כשהציבור ספקני כלפי רשויות החוק, זה הזמן לשקם את האמון, לא בסיסמאות, אלא במעשים. פיקוח הדוק, תיעוד מלא, ואחריות אישית של כל מי שעומד בראש צוות חקירה. חקירה היא לא מאבק על כוח, היא מאבק על האמת והצדק. וחוקר הגון שנאמן לאמת ולצדק, לא צריך לחשוש מאיש.
