הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם. על בסיס החברות בניהם נבנו כבר אין ספור סיפורים. מ"לאסי" דרך "פנג הלבן" ו"ילר הזקן" עד לתקופה היותר מודרנית עם סרטים כמו "101 כלבים וגנבים", "מארלי ואני" ולאחרונה "אי הכלבים" של הבמאי ווס אנדרסון שקצת אתגר את מערכת היחסים הזאת ושאל שאלות נוקבות על על טבע האדם ומעלותיו או מגרעותיו על החיה. משהו בנאמנות והאהבה חסרת הפשרות של ההולך על ארבע לאדונו ההולך על שתיים מסקרן יוצרים עד היום.
אז קומדיות רומנטיות והרפתקאות דרמטיות ידענו די והותר. עכשיו הבמאי המתחיל בן לונברג בסרטו הראשון "כלב טוב" לוקח את מערכת היחסים הנושנה למקום יחסית חדש ואולי מתבקש – אימה. אכן מדובר פה ברעיון רענן יחסית – לשים כלב כדמות ראשית בסרט שמטרתו לעורר אצל הצופה פחד ולספר את הסיפור מנקודת המבט שלו. האם זה עובד? פה קבור הכלב.
2+הסיפור בקצרה: הכלב אינדי (באזכור ברור לסרטי "אינדיאנה ג'ונס") נוסע עם בעליו החולה לבקתה מבודדת רחוקה מהכרך כדי שהשתיים יוכלו להירגע וליהנות יחדיו. מרגע הגעתם לבקתה הכלב מבחין בחושיו המחודדים בישות על טבעית שמנסה לפגוע באדונו האהוב. כשהבריאות של האדם מתדרדרת והוא ממאן להקשיב לחברו הטוב ביותר גיבורנו ההולך על ארבע נאלץ לנסות ככל יכולתו להתגבר על הפחד ולהציל את שניהם.
בלב הסרט כמובן ניצב הכלב אינדי ופה צריך לומר – נעשתה עבודה לא רעה בכלל. כל הצופים שהיה להם אי פעם כלב (וגם רבים שלא) לא יוכלו שלא להתמוגג כשהם צופים בדבר המתוק הזה עם העיניים הגדולות ויודעים כמה שהוא קשור לבעליו. שימוש בכלבים זה כמעט רמאות מפני שאי אפשר הרי להישאר אדיש מול הפחד שגיבורנו מרגיש או לניסיון שלו להציל את המצב.
2+כדאי גם לציין שנעשתה עבודה לא רעה בכלל כשזה מגיע ל"משחק" של בעל החיים שמרגיש אותנטי למרות שהוא כנראה לא ידע אפילו מה הוא עושה. מה שעוד מוסיף היא העבודה שבדומה לסרט "עם הזרם" הכלב בסרט לא מוציא מילה מהפה (מלבד נביחות) ושומר על תחושה יותר מציאותית שמטיבה עם הסרט ועוזרת לצופה להיות מעורב רגשית. וכן, יש מעט רגעים בסרט שקצת מוזר לראות בהם חיה ולא אדם אבל הם ממש קטנים ובשורה התחתונה לא מפריעים באמת.
בשאר החזיתות הסרט למרבה הצער עושה עבודה פחות טובה באופן ניכר. הסרט אומנם קצר ולא נגרר לעייפה אבל מסתמך יותר מדי על היגיון סרטי אימה. הרבה דברים לא ברורים מספיק. בנוסף קצת יותר מדי זמן מנוצל כדי לבנות מתח מאשר להגיע ל"בשר" של הסיפור. גם שאר הכלים הקולנועיים כמו הצילום והעריכה למרות שלא גרועים בכלל מרגישים מיושנים ולא מצליחים להרשים ברמה הדרושה. זוהי לא טענה מאוד נפוצה כנגד סרטים כיום אבל בעידן עם סרטים כמו "שעת הנעלמים" ו"אין מצב" זה פשוט לא מספיק.
בסוף כל זה מתנקז לסרט אימה סביר שאולי היה מגניב אם היה יוצא לפני 10 או 20 שנה אבל היום אנשים בקושי יזכרו יום אחרי הצפייה בו. הסרט אכן מקבל שדרוג רציני כשמוסיפים את הכלב למשוואה (ואכן שווה לצפות בסרט רק בשבילו) אבל התחושה היא שהסתמכו עליו יותר מדיי ופחות חשבו על ליצור סרט טוב וחבל מאוד כי בסוף במקום לקחת סרט אימה טוב ולעשות אותו מעולה לקחו סרט סביר מינוס ועשו אותו סבבה.
ציון: 3 מתוך 5
