המציאות של ישראל בתחילת שנת תשפ"ו יכולה להטעות. לכאורה המלחמה הסתיימה; השבויים שבו; ו"פרץ השלום". לכן כדאי להקשיב השבת טוב טוב לפרשת בראשית ולהבין ששום דבר לא הסתיים אלא רק התחיל מחדש.
עיקר כוונת התורה בתיאור סיפור הבריאה הוא לתאר את שלבי אתחול הנפש של כל אחד מאיתנו בתחילת השנה:
ביום הראשון מפרידים בין אור לבין חושך; בין טוב ובין רע.
1+ביום השני מבדילים בין ה"מה" שקיים מולנו (מים), לבין השאיפות האינסופיות שם-שם-שם (ש-מים).
ביום השלישי יוצרים גבולות לשטף המים ומגדירים יבשה מוצקה שבה ניתן "לרוץ" (ארץ).
ביום הרביעי מחפשים סימנים ואותות: "מאור גדול" שיחמם אותנו ברגעי היום (חמה), ו"מאור קטן" שילבין (לבנה) מעט את רגעי האפילה.
ביום החמישי מזהים את החיוּת הבהמית שמתרוצצת אצלנו בנפש.
1+ביום השישי משליטים על הבהמיות את ההכרה האנושית שתצא אל הפועל כצמח מן האדמה (אדם).
ביום השביעי נזכרים ושבים אל המקור (שבת) שמשם הכל התחיל – "זכר למעשה בראשית".
כל אחד בורא את העולם שלו בכל יום ויום; האומה הולכת ומתחדשת כל הזמן. ותמיד לזכור ש"בראשית ברא אלוהים" – יש כיוון שאֶליו אנו הולכים ואיתו מתחילים מבראשית.
שנה טובה ובהצלחה.
