ישראל ניצבת על סף איחוד מרגש ומטלטל: החזרת 20 החטופים החיים האחרונים משבי חמאס, לאחר למעלה מ-730 ימים של סבל במנהרות תת-קרקעיות בעזה. אך בעוד המשפחות מכינות את עצמן לאיחוד, העולם נערך לעדויות שצפויות לזעזע: סיפורים על רעב, עינויים פיזיים ומשחקים פסיכולוגיים – ועל היבט אפל במיוחד, אלימות מינית שיטתית ששימשה את המחבלים כ"אסטרטגיית רצח עם" של ארגון הטרור. עו"ד שמלוות את קורבנות ה-7.10 סיפרו על עבודתן ועל המאבק החשוב בהכרה באלימות המינית שמחבלי החמאס ביצעו באופן נרחב במהלך הטבח ואף לאחר מכן.
פרויקט דינה, קבוצה עצמאית של מומחיות משפטיות ישראליות הפועלת ממרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן, פרסמה ביולי 2025 דו"ח פורץ דרך שמאגד עדויות של 15 חטופים לשעבר, כולל שני גברים. הדו"ח, שזכה לתשומת לב בינלאומית, קובע כי האלימות המינית לא הייתה אקראית: היא הייתה "שיטתית ונרחבת" בלפחות שישה מוקדים ב-7 באוקטובר והמשיכה גם בשבי. מפסטיבל נובה, דרך כביש 232 וקיבוץ ניר עוז, ועד בסיס נחל עוז.
2+"מטרת המתקפה הייתה להפוך את האוכלוסייה האזרחית ללא אנושית", אמרה שרון זגגי-פנחס, תובעת צבאית ראשית לשעבר בצה"ל ומנהלת פרויקט דינה, בראיון ל-Daily Mail. "קדושת חיי האדם לא הייתה חשובה לתוקפים. לא היה להם אכפת ממנה. הם היו חלק מלינץ', ונכנסו לריק שבו הכל היה מותר, כולל אונס, תקיפה מינית, הטלת מום והוצאות להורג". זגגי-פנחס, שהרשיעה אינספור אנסים בתיקים מורכבים לאורך 24 שנות קריירה, מודה: "אני עדיין מתקשה למצוא מילים לסכם את השחיתות".
החטופים ששוחררו בעסקאות קודמות כבר שיתפו סיפורים מזעזעים. עמית סוסנה, בת 40 מכפר עזה, הייתה הראשונה לדבר בפומבי על אלימות מינית בשבי. בסרטון מהחטיפה, נראית סוסנה מתנגדת לשבעה מחבלים שגוררים אותה לעזה. בראיון ל-New York Times במרץ 2024, תיארה כיצד הוחזקה לבדה בחדר שינה של ילדה, כבולה בקרסולה, ועברה עינויים.
2+הדו"ח של פרויקט דינה מציין כי האלימות לא הבדילה בין גברים לנשים: "קשת של אלימות, מאונס ותקיפה מינית קשה ועד לאיום בנישואים כפויים", כותבות היוצרות. זגגי-פנחס מדגישה: "כל נתון מספרי חייב להיות הערכה נמוכה מדי, משום שרבים טראומטיים מכדי לדבר – והרוב המכריע נורו לאחר התקיפה, מה שהשתיק אותם לנצח".
המאבק המשפטי כולל קריאה לסמכות שיפוטית אוניברסלית – עיקרון המאפשר למדינות להעמיד לדין פשעים נגד האנושות, כמו אונס ועינויים. "יש פשעים שבגודלם ובמאפייניהם פוגעים בעקרונות האנושות העמוקים שלנו, כל אומה מקבלת לגיטימציה להעמיד לדין", אומרת הלפרין-קדרי. בבריטניה, למשל, יש סמכות כזו על פשעי מלחמה וחטיפות, מה שמאפשר העמדה לדין של מחבלים חמאס בבתי משפט מקומיים.
2+צילום: אריק מרמור / פלאש 90
הלפרין-קדרי מבקרת ארגונים בינלאומיים כמו UN Women על "סטנדרט כפול": "לקח להם כמעט שמונה שבועות להכיר באלימות, בעוד במקרים אחרים זה היה תוך ימים". היא מודה בעבודתה של פרמילה פאטן, נציגת האו"ם לאלימות מינית בסכסוכים, אך מוסיפה: "UN Women נכשלו בנו לחלוטין". בזכות הדו"ח, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש מתכנן להוסיף את חמאס לרשימת מבצעי אלימות מינית במלחמות – צעד ראשון מאז 7 באוקטובר.
