עמרי מירן, בן 48, תושב קיבוץ נחל עוז בעוטף עזה, נחטף מביתו לעיני אשתו לישי לביא-מירן ובנותיו הקטנות, רוני ועלמא. המחבלים פרצו לבית מירן והשתמשו בנער בן 16 מהקיבוץ כדי לשכנע את בני המשפחה לצאת מהממ"ד.
ב-7 באוקטובר, סמוך לשעה 7:00 בבוקר, פרצו מחבלי חמאס לקיבוץ נחל עוז, שרפו בתים והרגו תושבים. עמרי, לישי והבנות נכנסו לממ"ד, אך המחבלים פרצו לבית, השתמשו בנער בן 16 מהקיבוץ, תומר ערבה-אליעז, ששוחרר מאוחר יותר, כדי לשכנע את בני המשפחה לפתוח את הדלת, והחזיקו את המשפחה כבני ערובה במטבח של שכנים.
המחבלים שידרו את האירוע בשידור חי בפייסבוק במשך שלוש שעות, תוך איומי אקדחים והשפלות. בסופו של דבר, אזקו את עמרי והובילו אותו לרצועת עזה ברגל, בעוד לישי והבנות נשארות מאחור, רוני צעקה "אני רוצה את אבא שלי". יחד איתו נחטף צחי עידן, שנהרג בשבי והוחזר כחלל בעסקה קודמת.
מעדויות שורדי שבי וכן מדוחות מודיעין עולה כי עמרי הוחזק ככל הנראה במנהרות דרום רצועת עזה, לעיתים לבדו ולעיתים עם חטופים אחרים. אחד מהחטופים שראה את עומרי היה קית' סיגל ששוחרר בפברואר 2025.
לאורך תקופת השבי, עמרי סבל מחוסר תזונה, מים ותרופות, זיהומים, כאבים כרוניים ותנאי היגיינה גרועים הכוללים בין השאר: חושך, לחות וחולדות. חטופים ששוחררו דיווחו שהוא "רזה אבל יציב", אולם מצבו הבריאותי הדרדר.
כחלק מתעמולה פסיכולוגית, חמאס פרסם סרטונים באפריל 2024 של עמרי עם קית' סיגל, ובאפריל 2025, "לציון" יום הולדתו במנהרה עם נר. משפחתו קיבלה אות חיים מחטופים ששוחררו בפברואר 2025: "המצב שלו בסך הכל בסדר, אבל לא יחזיק מעמד עוד הרבה".
משפחתו מתארת אותו כ"איש משפחה מסור, מטפל שיאצו ובעל קליניקה פרטית בשם 'אחד האדם' בקיבוץ, אוהב ספורט וכדורסל, מעריץ של מכבי תל אביב ועודד קטש". לפני החטיפה, עמרי גדל בקיבוץ נחל עוז, עבד כמטפל אלטרנטיבי, והיה ידוע כאדם רגוע, אוהב טבע ומשפחה.
לאחר חתימת העסקה, אחיו של עמרי, בועז התראיין לחדשות 14, הביע אופטימיות זהירה לקראת שובו של אחיו, והדגיש את המחיר הכבד הכרוך בעסקת החטופים: "אנחנו כבר מאמינים, מתחילים להאמין, ומאוד מצפים ומקווים", אמר והוסיף כי "יש בעסקה הזאת מחיר שהוא מאוד כואב".
בועז אף תיאר את התחושות המעורבות במשפחה: "אני אישית מאוד מאופק עדיין, חיכינו שנתיים. לאור ניסיון העבר ולאור זה שאנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק, איזה מפלצות, שהמילה שלהם לא תמיד היא מילה והסכם הוא לא תמיד הסכם. אני חושב שלא יזיק, נחכה עוד יומיים-שלושה, וכשעומרי יחזור, נשמח ביחד איתו, נחבק אותו, ונתחיל איתו תהליך של חזרה לשגרה".
