בין אם נתניהו יבחר להקדים את הבחירות ובין אם הן יתקיימו במועד הקבוע בנובמבר 2026, יש להניח כי 3 אירועים ותהליכים ישפיעו בנפרד וביחד על תוצאות הבחירות: ראשית, המלחמה הרב זירתית ותוצאותיה. שנית, הפיצול במחנה השמאל ומאפייניו. שלישית, השפעת מבנה השסעים בחברה (הלאומי, הפוליטי, הדתי והחברתי), שהקצינו לאחר טבח ה-7.10 והמלחמה.
הטענות
הנושא הראשון: תוצאותיה והישגיה הדרמטיים של המלחמה הרב זירתית יחזקו את נתניהו וגוש הימין.
הנושא השני: הפיצול הרב במחנה השמאל והשסעים הפנימיים בתוך הגוש, יפגעו ביכולתם לשתף פעולה וכתוצאה מכך ימנעו מהם את הסיכוי למהפך פוליטי.

הנושא השלישי: החידוד והקיטוב של השסע הלאומי (הטבח והמלחמה ונטיית הציבור ימינה), השסע הדתי (הנטייה הגוברת לדתיות ומסורתיות לסוגיה), השסע הפוליטי ( קיטוב חריף בין ימין לשמאל רדיקלי) והשסע החברתי – מחזקים את הימין ומחלישים את השמאל שבו מתרחש היפוך מגמות.
המלחמה ותוצאותיה
ככל שישראל התרחקה מטבח ה-7/10 וככל שישראל רשמה הישגים צבאיים אסטרטגיים (אפילו טקטוניים) בכל זירות המלחמה וככל שהניצחון בעזה עם שיחרור כל החטופים ומיטוט החמאס יהיו מובהקים יותר, ישלטו ההישגים בקמפיין וישחקו לטובת נתניהו והימין.
בנוסף, ראשי השמאל טעו (ובמיוחד, לאור תוצאות המלחמה ותוכנית טראמפ) כאשר הקצינו עם הקמפיין לעצירת המלחמה עוד בשלביה המוקדמים, ובכך גרמו לכך שהשמאל נתפס בציבור כמי שמחזק את הנרטיב של האויב. מהלך זה יוביל להתכנסות תומכי הימין (ובכללם חיילים וצעירים בכלל) סביב גוש הימין ונתניהו.

הפיצול במחנה השמאל
ראשית, לא האיום הכי גדול על השמאל – הוא השמאל. יש לשמאל ״דימוי עוצמה״ (התקשורת, האליטות וההפגנות), אך דימוי זה אינו מתכתב עם מאגרי מצביעים. זאת, בנוסף להתגברות הפיצול בשמאל ומאפייניו הפרסונליים והאידיאולוגיים בחלקם.
שנית, על הנהגת השמאל מתחרים שישה ראשי מפלגות השמאל: יאיר לפיד, נפתלי בנט, בני גנץ, איווט ליברמן, יאיר גולן וגדי אייזנקוט. יש שם שמאל רדיקלי (יאיר גולן ויאיר לפיד), ימין (איווט ליברמן) ומן ״פרווה״ הנעים בין שמאל למן מרכז (בנט, גנץ ואייזנקוט).

על כל זה יש להוסיף את הדם הרע ויריבות אישית ביניהם המקשה על חיבור אמיתי. השמאל ייאלץ (בגלל שטח ובייס רדיקלי ואפילו אנרכיסטי) לחזור לקמפיין הישן (״רקלאביבי״). בכך הם יסייעו דווקא לנתניהו ולהתכנסות תומכי הימין סביבו (הצבעת מחאה בחלקה).
אוסיף, כי השמאל שוב חוזר למולך הישן (נפתלי בנט) ורק שוכח כי בשיאו לקראת בחירות 2021 עמד על 24 מנדטים בסקרים והתרסק עד ל-7 מנדטים ברוטו. ככל שמועד הבחירות יתקרב ויתחדד המאבק בין שמאל-ימין, "יערקו" תומכיו של בנט משמאל ויחזרו להצביע למפלגות השמאל בהגדרתן (גולן, לפיד). בעיה אחרת שניצבת למחנה השמאל היא – בני גנץ. אם גנץ יתמיד במירוץ (וסביר מאוד שכן), השמאל יחתום על תעודת הפטירה שלו עוד בטרם ייפתחו הקלפיות. הקמפיין על גנץ רק החל ויואץ בחודשים הקרובים כדי למנוע ממנו להתמודד.

השסעים בחברה והשפעתם
אחת התמורות הכי משמעותיות בבחירות 2026 קשורה במבנה השסעים בחברה הישראלית. מבנה שחלה בו הקצנה לאחר ה-7.10, וזה מעבר להיותנו חברה מרובת שסעים.
בעוד הציבור (ובעיקר צעירים וחיילים) נוטים חזק ימינה, בשמאל מתחולל למרבה הפרדוכס תהליך הפוך של רדיקליזציה חזקה יותר שמאלה, עד שהם נתפסים כ"אוהבי ערבים" כפי שהתבטא פעם בוזי הרצוג כשהיה יו״ר העבודה. מגמה בולטת אחרת (חזקה לא פחות וכאילו נעלמת מהרדאר) הינה – התחזקות מגמות דתיות ומסורתיות לאחר המלחמה. וגם כאן מדהים שבשמאל מתחולל תהליך הפוך וקיצוני – מן "שונאי אלוהים". אנטי יהודיות ואנטי דתיות תוך ביזוי פומבי של ערכים יהודיים, מסורת וחגים, וכן וקהלים דתיים.

השמאל מתעלם מתהליך זה, אך זה יכה בו שוק על ירך בבחירות. בסקר שפורסם ע״י האוניברסיטה העברית לאחרונה עלה, כי 25% מהסטודנטים חלה עלייה בדתיות. וכן 1.3 נוספים חלה התחזקות רוחנית בעקבות המלחמה.
ויש היבט נוסף – הילודה הטבעית. גם שם הילודה הטבעית בקרב חרדים, דתיים לאומיים ומזרחיים (שהינם בגוש הימין) גבוהה מאשר בשמאל (רק הילודה בקרב המגזר הערבי השייך לגוש השמאל מצמצמת במעט את הפער).

אם נסכם, הפיצול והשסע הפנימי בשמאל, הניצחון במלחמה הרב זירתית והחזרת החטופים, נטיית הציבור ימינה (בעוד השמאל מקצין חזק שמאלה), התחזקות המימד הדתי-רוחני בעוד שבשמאל התהליך הוא הפוך – משחקים לטובת נתניהו והימין באופן מובהק. נתניהו עצמו נמצא בקו עלייה דרמטי בהתאמה לראשות הממשלה, מה שמקרין ויקרין ביתר שאת על מפת המנדטים מרגע שהקמפיינים יעלו לאוויר.
