שריקות הבוז לראש הממשלה בנימין נתניהו בנוכחות הבכירים האמריקנים צרמו, אך לא הפתיעו. מדובר קבוצה לא קטנה בכיכר השתלטה על משפחות החטופים ואף "חטפה" אותם. זוהי כת של שנאה שמפלגת את ישראל מבפנים, בגיבוי היועצת המשפטית לממשלה, מערכות אכיפת החוק והאופוזיציה, שתרמו לנרמול ההסתה והטרלול.
אנחנו עומדים לפני שבוע, אולי עשרה ימים, של רגשות סותרים, "עין במר בוכה ולב שמח". מצד אחד שמחה אדירה על שובם של החטופים לארץ, ומנגד כאב עצום בלוויותיהם של מי ששבו כחללים. בתוך מערבולת הרגשות הזו, יידרש גם חשבון. משפחות החטופים, משפחות הנופלים וגם הפצועים – כולם יצטרכו, כך נראה, לבוא חשבון עם אותה כת של שנאה שחטפה מהם את המאבק והפכה אותו לכלי פוליטי.
אבל החשבון אינו רק פנימי. גם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושליחיו צריכים לדעת עם מי יצרו ברית, להבין שזו אותה קבוצה שהחלישה את ישראל בשנתיים האחרונות. משפחות החטופים נחטפו על ידי מי שהשתמש בהם, ביקיריהם וברגשותיהם. אסור יהיה לוותר לנרמול הזה מצד יאיר לפיד, נפתלי בנט ואנשי האופוזיציה, שהעניקו גב למופעי ההסתה, השיסוי והפגיעה באחדות העם.
יחד עם זאת, חשוב לזכור גם את הכרת הטוב. כלפי נתניהו, כלפי השר רון דרמר, ובעיקר כלפי שרשרת ההחלטות שהתקבלו מאז 7 באוקטובר, החלטות שיצרו את התנאים שהובילו להסכם ולשחרור החטופים. לא וויטקוף ולא קושניר יצרו את ההסכם – הם היו שותפים לו. מדובר בתוצאה ישירה של הלחץ הצבאי והתמרון המדיני שניהל נתניהו, ושל המהלכים המדיניים שהוביל הנשיא טראמפ. וכמובן בראש ובראשונה, התודה הגדולה מגיעה למשפחות השכולות, לפצועים וללוחמי צה"ל הגיבורים ששילמו מחירים כבדים מאוד כדי שנזכה למעמד המרגש והחשוב הזה.
הטור נערך על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו ב"משדר מיוחד".
