במהלך שני העשורים האחרונים חלו בצה״ל ובחברה הישראלית תהליכים מערכתיים אשר ערערו את מעמדו של צה״ל כצבא מנצח. במקום דוקטרינת יוזמה, הכרעה והרתעה – התבססה תפיסה זהירה, לעיתים מהוססת, המעדיפה "ניהול אירועים" על פני הכרעה מהירה. תהליכים אלה התרחשו על רקע שינוי חברתי, כלכלי ומשפטי רחב בישראל ובליווי לחץ בינלאומי גובר על התנהלותה הצבאית של ישראל בזירות הלחימה.
המעבר מתפיסה התקפית לתפיסה של "הכלה" מתבטא הן בדרג המדיני-ביטחוני והן בדרג הפיקודי. בעשור האחרון נרשמו מקרים שבהם הוחלט שלא להפעיל מהלכים התקפיים רחבים מחשש להסלמה, לפגיעה באזרחים או לחשש מתגובה משפטית וביקורתית פנימית ובינלאומית. תוצאה ישירה מכך היא פגיעה אנושה בהרתעה, שחיקה מסוימת במוטיבציה במערך המילואים, והצטברות עוצמה עוינת, מדינתית ולא מדינתית, בגבולות המקיפים את המדינה.
9+ניתוח עיקרי הגורמים
שינויי עומק במבנה צה״ל:
במהלך שני העשורים האחרונים חלו בצה״ל תהליכים מבניים וארגוניים עמוקים, שנבעו מתפיסה מערכתית חדשה לגבי אופי האיומים על מדינת ישראל. תפיסה זו – שהתגבשה החל משנות ה-2000 והועצמה לאחר מלחמת לבנון השנייה (2006) ו"צוק איתן" (2014) – גרסה כי עידן המלחמות הקונבנציונליות חלף, וכי עיקר האיום על ישראל מצוי בזירות הא־סימטריות ובטרור הרקטי, ולא
באיום פלישה רחב.על בסיס הערכות מודיעין שהוצגו למטה הכללי, ולפי ניתוחי אגף המודיעין והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), הוערך כי מדינות ערב סביב ישראל אינן ערוכות או מעוניינות בעימות כולל. סוריה שקועה במלחמת אזרחים, מצרים מחויבת להסכם שלום, ועיראק ואיראן אינן מהוות איום צבאי ישיר בטווח קצר. לכן, הוחלט על הסטת משאבים ממערך היבשה למערכים טכנולוגיים – מודיעין, סייבר, חיל אוויר ויכולות דיוק.
9+בפועל, תהליך זה הוביל למספר תוצאות:
קיצוץ בכוח האדם הסדיר והקרקעי – חטיבות מילואים פורקו או מוזגו, ותקני קבע (כ-2,500) צומצמו. לשחרור תקני הקבע יש השפעה ישירה על מערך המילואים הלוחם בהיותו החוליה המקשרת ביניהם. בין 2013 ל-2022 ירד מספר חיילי המילואים הפעילים, קרי כאלו שעשו לפחות 20 ימי מילואים בשלוש השנים האחרונות, מ-465 אלף לפחות מ-130 אלף. שחיקה בכושר ההכרעה היבשתי- תרגילים רחבי היקף הפכו נדירים, והדוקטרינה של כניסה מהירה לשטח אויב כמעט ונעלמה מהתכניות האופרטיביות.
תלות יתר במודיעין מדויק ובתקיפות מרחוק – שיטת הפעולה של "מלחמה בין מלחמות" (מב״מ) אמנם פגעה חלקית בהתעצמות אויבים, אך גם יצרה תחושת ביטחון שווא שהרתעה יכולה להחליף הכרעה. היעדר עומק אסטרטגי – הקטנת הכוחות הקרקעיים פגעה ביכולת לקיים מערכה מתמשכת ביותר מזירה אחת.
9+כפי שמציינים מחקרי המכללה לביטחון לאומי ודו"חות של ממרי (MEMRI), הגישה הזו נשענה על הנחת יסוד שגויה – שהמערכת האזורית נמצאת במצב של "שיווי משקל אסטרטגי" יציב. בפועל, ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה ניצלו את מדיניות ההכלה הישראלית כדי לבנות כוח רקטי ומודיעיני חסר תקדים.
גם התכנית הרב שנתית "גדעון" (2015) ויוזמות ההצטיידות הבאות אחריה, שביקשו לייעל את הצבא, חיזקו את התפיסה שמלחמות עתידיות ינוהלו ממוקד, קצר ומדויק – ולא במערכה כוללת.
9+היום ברור, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר, כי ההנחה הזו קרסה. ישראל נדרשת שוב לצבא המסוגל ויכול להכריע, ולא רק להרתיע.
שיקולים משפטיים וציבוריים
• הרחבת הביקורת השיפוטית: בעשורים האחרונים הרחיב בית המשפט העליון את תחום ההתערבות בסוגיות ביטחוניות, לרבות תנאי לחימה, הנחיות פתיחה באש והיבטים של דיני מלחמה. למערכת המשפטית בישראל מעמד חוקתי וחובה להבטיח את שמירת זכויות האדם גם בעת לחימה. עם זאת, קיים מתח מובנה בין אחריות זו לבין הצורך בקבלת החלטות צבאיות מהירות, לעיתים בתנאי אי-ודאות.
• שיקולים בינלאומיים: החשש מהעמדה לדין בזירה הבינלאומית, במיוחד בבית הדין בהאג, יצר שכבת ריסון נוספת על הדרג הפוליטי והצבאי.
9+• השפעה על קבלת החלטות מבצעיות: קצינים בדרגים בכירים מעידים כי ריבוי שיקולים משפטיים וציבוריים הפך לשיקול קריטי בתכנון מבצעים ובאישור תקיפות – לעיתים על חשבון מהירות ויעילות הפעולה.
שינוי ערכי בחברה הישראלית
• עייפות מלחמות: החברה האזרחית מבקשת יציבות וכלכלה על פני עימותים ממושכים, מה שמפעיל לחץ מתמיד על הדרג המדיני להימנע מהסלמה.
• שחיקה באמון הציבור בצה״ל ובדרג המדיני: אירועים חוזרים של חוסר הכרעה, ביקורת תקשורתית וחוסר בהירות באשר למטרות המלחמה יצרו משבר אמון כללי.
9+מסקנות
• צה״ל ניצב בצומת דרכים היסטורית: בלא שינוי עומק במבנה, בגישה וביחסי הממשל-משפט-צבא, ישראל עלולה לאבד את יתרונה האסטרטגי.
• הביקורת השיפוטית נחוצה, אך נדרש איזון: יש לקבוע גבולות ברורים למידת ההתערבות בזמן חירום ולהבטיח שהפיקוד יוכל לפעול על בסיס מקצועי תוך שמירה על אחריות משפטית לאחר מעשה.
• מערך המילואים חייב שיקום מערכתי: תמריצים, חקיקה ותודעה ציבורית חדשים שיחזירו את המילואים ללב "צבא העם".
9+• החזרת הרוח ההתקפית: נדרש חידוש דוקטרינת ה"יוזמה והכרעה" – לא רק הגנה והכלה.
המלצות אופרטיביות: חקיקה למנגנון בקרה בזמן חירום
• חקיקת חוק סמכויות לחימה וחירום שיסדיר את מסגרת קבלת ההחלטות המבצעיות:
• בזמן חירום יופעל מנגנון משפטי מצומצם (נציב צבאי משפטי בכיר) לביקורת פנימית מידית.
• הייעוץ המשפטי יקיים ביקורת רטרואקטיבית לאחר תום הלחימה, ולא בזמן אמת – אלא אם מתקיימת חריגה בוטה.
9+• תוקם ועדת ביקורת פרלמנטרית ייעודית לפיקוח בדיעבד על מהלכים מבצעיים.
• שיקום מערך המילואים
• קביעת סל תגמולים אחיד (כלכלי, מס קריירה, פנסיה ציבורית) למשרתי מילואים פעילים.
• הגדלת ימי אימון שנתיים והקמת מרכזי הכשרה אזוריים למילואימניקים.
• קמפיין תודעתי ציבורי להחזרת גאוות השירות.
• החזרת שיווי המשקל בין טכנולוגיה לכוח קרקעי
• גידול מדורג בכמות חטיבות סדירות וציוד קרקעי מתקדם.
• תיעדוף אימוני לחימה בשטח בנוי ובמגוון תרחישים, על פני הסתמכות בלעדית על עליונות אווירית ומודיעינית.
9+ביסוס יחסי אמון בין מערכת המשפט לצבא
הקמת פורום קבוע של נציגי מערכת הביטחון, המשפט והאקדמיה שיקבע קווים מנחים לאכיפת דיני לחימה במצבי חירום. פיתוח תשתית מחקרית במכון לאומי לדיני לחימה (בשיתוף אוניברסיטאות ומשרד המשפטים).
צה״ל הוא עדיין הצבא החזק והחדשני ביותר במזרח התיכון, אך עוצמתו נשחקת כשהרתעתו מוטלת בספק. כדי להחזיר את ישראל למעמדה כמדינה המסוגלת להכריע – נדרש שילוב של רפורמה משפטית הנוגעת בנושאים הרלוונטיים, שיקום מערך המילואים וחידוש רוח היוזמה הצבאית.
9+האיזון הנכון בין שלטון החוק לבין חופש הפעולה המבצעי אינו סתירה – אלא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה לוחמת המסוגלת להגן על עצמה מתרחישי קיצון כמו זה של ה-7 באוקטובר.
