במסגרת ההסכם להחזרת החטופים, צה"ל נסוג לאחור, אבל עכשיו אסור לישראל לסגת מהאחריות הלאומית, להחזיר את ההרתעה, לשנות את הצבא, ויתר גופי הביטחון ולרסן את מי שבשם 'משפט' שיתק את המדינה במשך שנים רבות.
כעת, בין אם אנו אוהבים את ההסכם ובין אם לא, עלינו לפעול נמרצות בכדי שנהיה טובים יותר, מרתיעים יותר ופחות מזמינים אלינו התקפות של האויב. כמי שעסק בביטחון המדינה במשך 33 שנים מחיי, כאיש חוק ומומחה למודיעין יומינט וביטחון לאומי, אני חש חובה מקצועית ואזרחית להבהיר כי יש הכרח להציף את מה נכון וראוי לעשות מרגע זה במערכות הביטחון ובמערכות האזרחיות על מנת שאירוע כמו זה שחווינו ב-7.10.2023 לא ישנה לעולם.
3+מה חובה לעשות?
1) יש להתעקש על פרימטר ביטחוני קבוע שלא יפחת משני ק"מ מקו גדר הגבול הקיים.
2) יש לחזור לתורת לחימה של מערך ההגנה קשוח ומחמיר קרי 'מרחב אבטחה' (שיבוש וסיכול כוונות האויב) , 'מרחב החזקה' ( עצירת האויב והכלת העימות איתו) ומערך עתודה בגבול הנגב המערבי עם עזה ובכל יתר הגבולות.
3) שינוי הוראות פתיחה באש למקל ומאפשר ביותר בגבול עזה וביתר גבולות המדינה כולל ביו"ש, קרי כל מי שמתקרב לקו הפרימטר שהוגדר – ירי ע"מ להרוג.
4) חובה לעשות שינוי ארגוני בכל הנוגע להתנהלות מפקדים בצבא שכיום לא מאפשרים עצמאות מחשבתית ומצפים שכל הכפופים להם יסכימו תמיד עם דבריהם ולא יאתגרו אותם בחשיבה אחרת.
5) אנשי מערך המודיעין בצה"ל ובשב"כ חייבים להיות יותר חשדנים, ספקנים, כאלה שלוקחים את כוונות האויב ואת מעשיו הפיזיים ונותנים להם פרשנות מחמירה ולעולם לא עוד פרשנות מקלה ומכילה.
3+6) הקמת מערכי חובה בכל גופי המודיעין של אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא שיצטרפו דרך קבע לשולחנות העגולים שיגרמו ליושבים סביבם להטלת ספק ולחשיבה אחרת.
7) השב"כ חייב לחזור להפעלת מקורות יומינט ככלי איסוף עיקרי במודיעין, כל יתר אמצעי האיסוף חשובים ככל שהם, תמיד יהיו דבר מה נוסף, כלי איסוף משלימים ולעולם לא יחליפו עוד את הגורם האנושי.
8) חייבים לשנות את תרבות המינויים בצה"ל לתפקידים מקצועיים כמו במערך המודיעין, לעד ימונו בכל הדרגים רק אנשי מודיעין , אין למנות לוחם דגול ככל שיהיה ממערך הלוחמה ולהציב אותו כראש חטיבת המחקר וכראש אמ"ן כפי שהיה נהוג עד כה. בדיוק כפי שמעולם לא העלו על הדעת למנות קצין שצמח במערך הלוגיסטי לתפקיד מח"ט חי"ר, מפקד אוגדה או אלוף פיקוד.
9) הממשלה והועדות הרלוונטיות בכנסת, הם ורק הם מורשים לפקח על השב"כ, על משטרת ישראל ועל הפרקליטות כגופי האכיפה במדינה, תפקידם לוודא שגופי האכיפה מבצעים את משימתם ללא משוא פנים, בהגינות, ללא הבדל בטיפול המקצועי מבצעי בין האוכלוסיות היהודיות בחברה והחשוב מכל ללא הבדל בטיפול החקירתי, במדיניות ההמלצה והגשת כתבי האישום. והחלטות הממשלה וועדות הכנסת מחייבות.
3+10) הממשלה והכנסת חייבות לעשות רוויזיה דחופה / בהולה במערך התביעה האזרחי והצבאי וקביעת גבולות גזרה וריסון הכוח שצברו בעשורים האחרונים, פיצול משרת היועמ"ש ממשרת התובע הכללי, הגדרת היועמ״ש לממשלה ובכל הרמות תחתיו כגורם מייעץ שדבריו אינם מחייבים אלא מומלצים.
11) הורדת דרגת הפצ"ר בצה"ל לדרגת תא"ל, וגם הוא מעתה יהיה גורם מייעץ וממליץ בלבד ולא עוד גוף עצמאי בתוך הצבא שאינו נתון למרות מקצועית של הרמטכ"ל.
12) חובה לקיים רפורמה דחופה / בהולה במערכת המשפט הפרוגרסיבית, לקבוע לה גבולות גזרה עד איפה מותר לה להתערב בסמכויות הראשות המחוקקת והרשות המבצעת, כמו כן שינוי בהול בהליך בחירת שופטים כדי לבטל את שיטת החבר מביא חבר והמינוי העצמי לתפקיד נשיא ביהמ"ש העליון.
13) צריך לשים סוף למציאות בה מערכת התביעה והמשפט הם אלה שמנהלים דה פקטו את המדינה בכל תחום מבלי שנבחרו והוסמכו לכך ואינם נושאים באחריות לניהול המדינה ובכך מייתרות עד מבטלות את רצון העם באמצעות נבחריו במדינה דמוקרטית.
3+לסיכום
בנקודת הזמן הזו, עם סיום המלחמה ותחילת הנסיגה, אסור לנו להשלות את עצמנו ששלום או ביטחון אמיתיים יגיעו מעצמם. ההרתעה, המשילות והאמון בצה"ל ובמערכות המדינה אינם חוזרים בלחיצת כפתור, הם נבנים רק מתוך אחריות, אומץ ושינוי עמוק בתפיסת הביטחון הלאומי.
ישראל חייבת לחזור להיות מדינה שמציבה גבולות ברורים, לא רק בגבול עזה, אלא גם בגבול שבין חולשה לעוצמה, בין ספקנות למחדל, בין נאיביות לביטחון אמיתי.
כמאמר חז"ל: "אם אין אני לי, מי לי?" (אבות א', י"ד) – כי מדינה שאינה עומדת על ביטחונה, מאבדת את עצמה לדעת. כעת, כשהחטופים ישובו הביתה, תפקידה של ישראל הוא לשוב לעצמה ולהבטיח שלעולם לא נצטרך עוד להסביר איך איבדנו את ההרתעה, אלא איך כיכבנו בשמירה עליה.
