מבחינתם ערוצי התבהלה והשמאל, את תאריך ה-7 באוקטובר, שיצא השנה ביום טוב הראשון של חג הסוכות הנפלא, חייבים לציין באמצעות עצרת שמאל נוספת, אצבע בעין לעם ישראל ולחגי ישראל, בה הם יטיחו אשמות על הממשלה ויחפו על חבריהם הכושלים בצמרת מערכת הביטחון והדיפ-סטייט, יקראו לעסקה עם חמאס ומאבק בימין.
1+לא מדובר בדיון נקודתי על אופי ה-7 באוקטובר, ואף לא על ויכוח אם ציון האירועים והזיכרון לטבח הנורא צריך לקרות בתאריך הלועזי או העברי (הממשלה הכריעה נכון לציין זאת תמיד כהלכה ביאסרו חג לאחר שמחת תורה), אלא מדובר על שורש ההבדל הרעיוני בין היהודים האותנטיים, שמרכיבים את רוב העם, את המחנה האמוני המתהווה, לבין אלה ששכחו למה אנחנו כאן, ושלכל אורך המלחמה זורעים ייאוש, נהי, בכי וכניעה.
חג הסוכות הוא חג מלא בעוצמה רוחנית פרטית ולאומית, חג בו אנו מתמלאים באמונה בה' יתברך, אמונה בת אלפי שנים, מתחזקים בסגולת ישראל, "לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה", יוצאים מבית הקבע ומההגנה המדומה, אל הסוכה הרעועה וההבנה שכל ביטחוננו בארץ ישראל ובמדינת ישראל הוא באלוקי ישראל ובתורתו.
1+למעשה, התפיסה היהודית השורשית הזו, היא מה שהייתה כה חסרה במערכת הביטחון אז, ערב הטבח. תפיסות זרות של אובדן הזהות, האמת, והאחריות לעשות צדק, הקריסו את המערכות הכי חזקות ומושקעות שהוקמו בניסיון לקנות "שקט" באמצעות כיפת ברזל וגדרות מתוחכמות במקום פשוט להבדיל בין טוב לרוע אכזרי אותו צריך לבער באמצעות מלחמה ומוסר יהודי של "הבא להורגך השכם להורגו".
הכוח היחיד שלנו לנצח את הרוע של החמאס ותומכיו – הוא כשנדע מי אנחנו ומה יעודנו, ובלי זה מדינת ישראל כולה היא סוג של "מקלט בטוח" בעלמא, ההופך באחת ל"מיגונית מוות".
כך, גם במהלך המלחמה עיננו רואות כיצד מי שמרים את הרוח, רוח הגבורה, רוח יהודית מנצחת – אלו לוחמי ישראל ודרג השטח, השמחים במצוות המלחמה לעזרת ישראל מיד צר, ברצון לכבוש את עזה (אגב, יש מפרשים שהסוכות שאנו עושים הם זכר לסוכות המלחמה, שטחי הכינוס של עם ישראל בזמן כיבוש מלכי האמורי עוג וסיחון עם כניסתם לארץ ישראל), לחסל את החמאס ולגרש את אויבינו מארצנו אחת ולתמיד.
ומי שמנמיך את הרוח וחותר לכניעה – אלו אותם אתרים וערוצי תבהלה שאחראים לסרבנות, לפירוק הצבא, להרדמת הציבור ולדברור הקונספציה תוך הזדהות עם האויב ונרטיבים של "הרעבה" ו"כיבוש לא מוסרי" וקריאות אינסופיות להכניע לחמאס עד הטבח הבא, חלילה.
עלינו להוקיר תודה לאותם ערוצי תבהלה פרוגרסיבים שמחדדים לעם ישראל כל פעם שאין אמצע, אין גם וגם, אין אפשרות יותר לטשטש, או שאתה פרוגרסיבי חלש השוקע אל תוך הריק והאין, ומתדלק את האויב, או שאתה יהודי המחובר לאלפי שנות מסורת, לשורשים עתיקים ועמוקים שאף אויב לא יכול לעקור לעולם, לרוח יהודית שהיא הדרך לניצחון ולהיותה של מדינת ישראל מדינה יהודית משגשגת. את הרוח הזו מביא לעם ישראל הערוץ היהודי היחיד – ערוץ 14.
ולאחר החג, מתוך העוז והתעצומות בהם התמלאנו, נציין השנה את גבורת הנופלים, את קדושת ההרוגים והנטבחים הי"ד, את החובה לנקום ולחסל את אויבינו, את הרוח היהודית שצמחה מהשטח, מהעם, תוך דקות מרגע הקריסה של צמרת מערכת הביטחון הפרוגרסיבית, את דור הניצחון שמתקן את חטא מאיסת הארץ של דור המדבר שברח אל מחוזות ההזיה של אוסלו והגירוש מגוש קטיף, ואת הלוחמים שבונים כאן צבא יהודי מנצח.
