"זאת הייתה המסיבה הראשונה שלי, בסך הכל רציתי ליהנות עם חברים", כך פתחה אריאל מעוז את סיפורה המצמרר הבוקר (רביעי) בתוכנית "ישראל הבוקר" עם עידו טאובר, כששחזרה את האירועים הדרמטיים של טבח שמחת תורה. מעוז, יחד עם אלפי צעירים, מצאה את עצמה בלב התופת במסיבת הנובה.
"בהתחלה לא הבנו בדיוק מה קורה", היא נזכרת. "ראינו שיש טילים, ובשבע בבוקר החלטנו לעזוב". אך מה שהחל כירי רקטות התפתח במהירות למתקפת טרור רצחנית. "אני זוכרת רגע שאני מסתכלת לשמיים, רואה אותם מלאים בטילים בלתי פוסקים, ופשוט אני מבינה שאני לא מתה היום. לא משנה מה אני רואה, מה אני חווה, אני יוצאת בחיים, אני מגיעה הביתה בשלום".
התחושה הזו, היא מספרת, ליוותה אותה לאורך כל מסע ההימלטות. מעוז וחבריה הצליחו להגיע לרכבם, אך הדרך החוצה הייתה חסומה ומסוכנת. "היינו מוקפים במחבלים שמרססים אותנו בכדורים. היו מראות מאוד קשים מסביבנו". למרות הירי המאסיבי, אריאל מתארת נס גלוי: "לא משנה כמה כדורים ירו עלינו, ממש עמדו על הרכב ויורים, אבל בנס לא פגע בנו. לא קיבלנו שריטה אפילו". היא הוסיפה עדות מדהימה: "היה ממש אור לבן מסביב לאוטו ששומר עלינו כל הדרך".
לאחר ניסיונות כושלים להיחלץ מהאזור, הם הגיעו לעיר נתיבות, שם התחבאו בבניין במשך למעלה משעה. ברגע של ייאוש, כשרצו לצאת, משפחה מקומית מצאה אותם והכניסה אותם לביתה. "הם הצילו לנו את החיים", הדגישה מעוז. "אם היינו יוצאים, היו מחבלים שהיו רוצחים אותנו". הם שהו בבית המשפחה עד אחת בלילה, אז חולצו סופית.
שנתיים אחרי, מעוז נושאת עמה לא רק את צלקות הזיכרון ואת האובדן של חברתה הטובה, רוני שטרית הי"ד, שנרצחה במסיבה, אלא גם תובנות עמוקות ומסר ברור לעם ישראל. "מאוד הבנתי כמה אין לנו זמן בחיים האלה לשנאה והרעילות", אמרה בנחרצות. "אנחנו כולם עם אחד, חייב להתאחד. יש לנו רק אחד את השני, כל העולם שונא אותנו. המלחמה הזאת הראתה כמה אנחנו מיוחדים וטובים ואמיתיים".
לסיום, עם מבט מלא אמונה, היא קראה לאחדות ולערבות הדדית: "הקדוש ברוך הוא, אבא שלנו, לא רוצה שנריב. הוא עשה את הדבר הזה כדי להראות לנו כמה אין לנו זמן לזה. תלוי רק בידיים שלנו אם באמת נתאחד וניתן לאור שלנו להתפזר בעולם".
