יש משהו מוזר בדממה שיורדת אחרי הסערה. זהו לא השקט המתוח שמבטיח התלקחות נוספת, אלא התחושה המוזרה שמגיעה כשמבינים שהמשחק כבר הוכרע. בחדר הסגלגל בוושינגטון כבר לא ישבו אנשים שבאו לכבות שריפות – הם באו לשרטט קווים על מפות. כמו בוועידת יאלטה, אותה התכנסות מפורסמת על חופי הים השחור בשלהי מלחמת העולם השנייה כשרוזוולט, צ'רצ'יל וסטלין חילקו ביניהם יבשת שלמה בזמן שהיטלר עדיין מצוי בשלטון. כבר אז הם הבינו שהמשחק נגמר.
מה שנראה כרגע הסכם על רצועה צרה ועלובה הוא בעצם תשתית לסדר עולמי חדש – קואליציה שעתידה להשתרע מהים התיכון ועד האוקיינוס השקט, מישראל דרך המפרץ ועד אינדונזיה. חזית אחת גדולה מול הציר הרוסי-איראני-סיני-צפון קוריאני. כשאפשרות להסדר מול לבנון וסוריה פתאום עולה על השולחן, ניתן להבין שעזה היא רק נקודת הפתיחה של טראמפ למהלך גדול הרבה יותר.
1+למה זה עובד עכשיו? כי כל תקוות השווא כבר נגוזו. חמאס חיכה להתערבות בינלאומית, להפלת הממשלה, לכניעה ישראלית – וכלום מזה לא קרה. כעת הם מסתכלים על 80% מהרצועה שנמצאים כבר בשליטה ישראלית, על חמולות ומליציות שמשתפות פעולה עם ישראל אפילו בנושאים ביטחוניים, ומול אלה עומדת התרעתו של טראמפ כי זוהי אזהרתו האחרונה ולא תהיה אחרת. חמאס מבין שאם הוא לא יציל את עורו ישראל תקבל אור ירוק לעשות מה שהיא רוצה בעזה, ופירוש הדבר הוא גזר דין מוות על הארגון.
למעשה, נוסח ההסכם המתגבש ממלא כמעט אחד לאחד את חמשת המטרות שהציבה הממשלה בתחילת הלחימה: השבת כל החטופים, חיסול חמאס כגוף שלטוני וצבאי, פירוז מלא של הרצועה, אחריות ביטחונית מלאה של ישראל ויצירת מציאות ללא תשתית טרור בעזה. ומתחת לפני השטח רוחש גם זרם אחר – שקט, עקבי ומתמשך. ישראל אמנם לא קיבלה את הכרזת הריבונות שביקשה על יו"ש, אבל יש הסכמות שבשתיקה ששוות לפעמים יותר מהצהרות. חלום המדינה הפלסטינית הרציפה בדרך להתמסמס. איש לא ימנע כרגע בנייה בשטחי 1E ואת חיבור ירושלים למעלה אדומים. וושינגטון לא תצהיר על זה, אבל היא גם לא תעצור.
1+כל אלו מביאים את ישראל למערכה הבאה שלה. אחרי נפילת חגורת האש האיראנית נעבור ממלחמה קיומית למערכה בין מלחמות, והשאלה האמיתית היא האם נדע לזהות את ההזדמנות של הרגע הזה ולייצר סטטוס קוו חדש בתוך הגבולות. האם נשכיל להסיט את המשאבים מצה"ל, הרמטכ"ל ומערכת הביטחון אל משטרת ישראל ומג"ב. מהחזית החיצונית אל הנגב, הגליל ובעיקר יהודה ושומרון.
הניצחון בעזה הוא לא הסוף. זוהי רק ההקדמה למלחמה האמיתית – הקרב על עיצוב גבולותינו מבפנים.
