אחרי שנחשפנו לתוכנית 20 הנקודות שנתמכת על ידי מדינות ערב, מדינות מוסלמיות ומדינות באירופה. כולם כרגע ממתינים לתשובת חמאס. בצד החיובי של ההסכם, החטופים חוזרים תוך 72 שעות, חמאס יפורק מנשקו ויגורש ומשקולת הלחץ שהייתה מופנית על ישראל עוברת לצד השני – עכשיו כולם לוחצים על חמאס.
לצד הזה יש כמה שאלות מדאיגות על חלק מהסעיפים בסוגיית היום שאחרי,
אחד מהם סעיף 13. חמאס ופלגים נוספים יתחייבו שלא לקחת חלק בשלטון עזה. כל תשתיות הטרור והלחימה, כולל מנהרות ומתקני ייצור נשק, ייהרסו ולא ישוקמו. כאן נשאלת השאלה מה חלקו של צה"ל? מי יבצע בפועל את ההשמדה והפירוז?
1+סעיף 14 קובע כי תינתן ערבות על ידי שותפים אזוריים לקיום ההתחייבויות של חמאס ושל הפלגים, להבטיח שעזה חדשה שלא מהווה איום. האם אנחנו יכולים לסמוך על מצרים ועל ירדן. כזכור, רוב האמל"ח של חמאס נכנס ממצרים ולא נשכח שבגבול עם ירדן יש היום כמויות עצומות של הברחות.
שימו לב לסעיף 15: ארה"ב תעבוד עם שותפים ערבים ובינלאומיים להקמת כוח ייצוב שיפעל מיידית בעזה. הכוח יאמן ויסייע לכוחות משטרה פלשתיניים נבחרים ויתייעץ עם ירדן ומצרים. הכוח יהיה פתרון ביטחוני פנימי לטווח ארוך, ויפעל עם ישראל ומצרים לאבטחת הגבולות ולמניעת הברחת נשק. יש לזה שם, קוראים לזה אוסלו, זה כוח צבאי מחומש ומאומן ואף אחד לא יכול להבטיח שהוא לא יהפוך את הקנה לכיווננו.
1+ויש עוד זווית ביטחונית. במתכונת החדשה צה"ל יצטרך לעבור מעמדות התקפה להגנה. תחילה בתוך הרצועה ובהמשך באזור החיץ, כולל ציר פלדלפי, סעיף חשוב שנתניהו התעקש עליו. המשמעות – אוגדת עזה שכשלה בהגנה על יישובי העוטף ונכבשה על ידי חמאס תצטרך לחזור ולהיות המגן האנושי בין עזה לעוטף.
