במשך חודש, לילה אחר לילה, מתרחש בכותל המערבי אירוע בסדר גודל שכל ערוץ חדשות היה שולח אליו ניידת שידור לו היה מתרחש בכיכר הבימה. לא מדובר באלפים בודדים. מדובר בעשרות אלפי יהודים – צעירים, חיילים, סטודנטים ומשפחות – שיוצרים פסיפס אנושי שחוצה מגזרים. לדעתי, זוהי ההתכנסות העקבית הגדולה ביותר בישראל כיום. נקודה.
ובכל זאת, דממה.
בזמן שעשרות אלפים מתכנסים מדי לילה, מצלמות המיינסטרים כמעט ולא שם. כאילו האירוע הזה לא קיים. בעידן ה-24/7, שבו אתרי האינטרנט מתעדכנים בכל דקה והתראות "פוש" נשלחות על כל אירוע שולי, השתיקה הזו – היא עיוורון.
5+התקשורת יודעת לסקר הפגנות. היא מיומנת בניתוח מספרים, בראיונות עם מארגנים, בלכידת קריאות קצובות. אבל כאן לא צועקים סיסמאות פוליטיות, אלא לוחשים תפילות. במקום שלטים, מחזיקים סידורים. זו "הפגנה" של הנשמה, והתקשורת פשוט לא יודעת איך לאכול את זה. אין פה קונפליקט, אין אלימות, אין את מי להאשים. יש פה רק עם אחד שמבקש רחמים.
5+מה באמת קורה בכותל?
מה שהתקשורת מפספסת הוא לא רק אירוע המוני, אלא תופעה סוציולוגית עמוקה. אנחנו עדים להתעוררות רוחנית שקטה של דור שלם. דור שגדל לתוך מציאות של שסעים ומשברים, ממלחמות ועד קורונה וקרע פנימי בחברה הישראלית, ועכשיו חווה את טראומת השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת. הדור הזה, שרבים מיהרו להגדיר אותו כמנוכר וציני, מגלה שהוא מחפש משהו אחר. הוא מחפש משמעות, חיבור ושורשים.
5+המסורתיות החדשה באה לידי ביטוי ברצון הפשוט להיות יחד, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, ולשאת תפילה משותפת על מה שכואב לכולנו: הניצחון, הביטחון, והשבת החטופים, שגם משפחותיהם עומדות שם יחד עם כל הקהל הרב, עטופות בתפילה של עם שלם.
5+ההתעלמות התקשורתית מהתופעה הזו אינה רק מחדל עיתונאי; יש לה השלכות. היא מציירת תמונה מעוותת של החברה הישראלית, כאילו כל מה שקיים בה הוא מחלוקת וזעם. היא מתעלמת ממקורות הכוח והחוסן האדירים של החברה הזו. היא משאירה ציבור ענק, שמגיע לכותל בהמוניו, בתחושה שהוא שקוף, שקולו לא נשמע.
הסיפור של לילות הסליחות הוא הסיפור על ישראל שמחפש אחדות לא בסיסמאות, אלא במעשים שקטים. הסיפור על דור צעיר שלא בורח מהזהות שלו, אלא חוזר אליה כדי לשאוב ממנה כוח.
5+אולי דווקא אחרי כל מה שעברנו – קורונה, מלחמות, פיגועים, חטיפות, קרעים פנימיים – הדור הזה מבין שהפתרון לא יגיע מהמערכת הפוליטית, ולא מהטכנולוגיה. הוא מבין שיש אמת גדולה יותר, שמחכה לו בכותל, בפיוטי הסליחות, במסורת שחיה וקוראת לו.
הדור הזה לא מחפש להתרחק. הוא מחפש להתקרב. לא להתנתק – אלא להתחבר. לא לברוח – אלא לשוב. זו התמונה שלא תראו במהדורות, אבל זו המציאות שבוקעת מלילות הכותל: ישראל של 2025 חוזרת אל עצמה, חוזרת אל בורא עולם, ואומרת בקול אחד – “ה' הוא האלוקים. ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד”.
5+הקרן למורשת הכותל המערבי
זהו הסיפור האמיתי של החברה הישראלית כיום. הוא פשוט קורה בשעה שהעורכים והפרשנים כבר מזמן הלכו לישון. אולי כדאי שיתעוררו.
