אתמול בערב (מוצאי שבת) שוב קיבלנו תזכורת כואבת לאלימות חוצת הגבולות של המפגינים ממחנה קפלן. שוב ראינו איך חופש הביטוי והזכות להפגין הופכים מהר מאוד למפגן שנאה מחליא כשחבר הכנסת מהליכוד, אלי דלל, מותקף ונופל אל מול ההמון ששואג מעליו.
ולמה משנה באיזה צד אתם של המתרס, בסוף מדובר באדם מבוגר, בן 70 שמוטל על הקרקע בעוד ההמון השונא ממשיך להשליך עליו חפצים. כמו בהצקות לחברי כנסת ושרים בתקופת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית – גם כאן הכל מותר.
דחיפות, יריקות, הפגנות מדי ערב מתחת לבתים. שייחנקו הילדים, שייחנקו השכנים, העיקר שנוציא קצת אגרסיות. במשחק הזה מותר הכל, וברוך השם יש את התקשורת שתגן עלינו – את הדוגמאות נביא לכם בהמשך.
מי שמדבר גבוהה גבוהה על "דמוקרטיה" אבל מתנהג ככה ברחובות, מי שצווח סיסמאות על חופש ההפגנה ובמקביל זורק חפצים על בן אדם מבוגר – הוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. זו לא מחאה. זו לא דמוקרטיה. זו אלימות, זו בריונות.
והנה רעיון מופרך – אולי תנסו, במקום אלימות, הצתות, הטרדות והצקות – פשוט לנצח בקלפי.
