בעוד השמאל מצליח להוציא רבבות לרחובות, למלא כיכרות ולשלוט בנרטיב, הימין מסתפק בפוסטים מתוסכלים ברשת. התוצאה: ישראלים רבים, ובעיקר העולם, נחשפים לקול אחד בלבד – קול שמציג את ישראל כתוקפן, את חייליה כפושעי מלחמה, ואת הטרוריסטים כקורבנות. כל זה מתאפשר מפני שהימין פשוט ויתר על הרחוב ועל הזירה הציבורית.
גרוע מכך: ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים, שרי ביטחון וראשי ממשלה לשעבר מסתובבים בעולם, תוקפים את ישראל בתקשורת, בערוצי טלוויזיה בינ"ל, ומתדלקים את האויב בנשק תעמולתי. דבריהם מצוטטים בעיתונות הערבית וברשתות החברתיות ברחבי המזה"ת ובעולם ומבססים טענות של מעצבי דעת קהל פרו ערבים על "רצח עם", "רצח ילדים כתחביב" ו"הרעבה של ילדי עזה".
4+במדינות דמוקרטיות אחרות, תופעה כזו הייתה מטופלת מיידית באמצעים משפטיים. בארה"ב, למשל, "חוק לוגן" מונע מאזרחים פרטיים לנהל מדיניות חוץ עצמאית. באירופה, הצהרות המערערות על ביטחון המדינה היו מסתיימות בחקירה פלילית.
ומה אצלנו? במקום להפעיל את המשטרה, את היועמ"ש ואת בתי המשפט – הימין שבשלטון מתבכיין. במקום להגיש כתבי אישום על הסתה ופגיעה בביטחון המדינה, הוא מסתפק באמירות בנוסח "אכלו לי שתו לי" די! התחילו לפעול נגד המסיתים ביד חזקה.
האם האריה יכול להצמיח שיני 9-K?
אין מדובר רק בחולשה שלטונית, אלא בהיעדר אסטרטגיה כוללת. הימין נבנה ככוח בחירות, לא ככוח תודעתי תרבותי. הוא נוטה למדוד הצלחה בקלפי בלבד, ומתעלם מהשפעת התודעה, התרבות, התקשורת והמשפט. בפועל, הקרב על דמותה של ישראל מוכרע לא רק בקלפי – אלא בזירה התודעתית, שבה השמאל, לצערי, מנצח בנוק־אאוט.
4+הקריאה לדרג המדיני ברורה: תפסיקו לקטר ולחפש כל היום אשמים ולשחק את תפקיד הקורבן הנצחי שמאשים "אליטות" מיתולוגיות. אתם השלטון – התחילו להתנהל ככזה.
הוציאו את הימין לרחוב: ארגנו הפגנות מסיביות, גלו נוכחות בכיכרות, צרו שיח ציבורי שלא נשלט רק בידי השמאל. קראו לציבור להתייצב בבית המשפט העליון בעתירות של ה"ג'ינג'י" (התנועה לאיכות השלטון), של ארגונים המגינים על מחבלים כמו "עדאללה" ודומיו ובדיונים על איכות תנאי השרות של מחבלי הנוח'בה בשב"ס.
4+בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ נטל לידיו סמכויות והפך שחקן פוליטי על מלא. המהלך הזה בא עם מחיר. התמודדות מול הציבור. מול הריבון. לא ניתן לקחת סמכות ללא אחריות.
הקימו מערך הסברה מתוקצב: על הימין להקים תשתיות הסברה שיתפסו את הרחוב, להשקיע בערוצים בינלאומיים, בקמפיינים חוצי פלטפורמות, בתקשורת דוברת שפות זרות. להשתמש באירועי ה-7 באוקטובר כמנוף תודעתי לפעולות צה"ל בעזה. להציג את האסלאם הרדיקאלי באירופה ובארה"ב ומזימתו להביא חורבן על תרבות המערב – ולהשתמש ולנצל את דברי המסיתים במסגדים ברחבי העולם – כמנוף נגדם.
4+להחיל דין על מסיתים: כל המשמיצים והמסיתים המכפישים את המדינה בתקשורת הזרה, בכנסים בחו"ל ובכל דרך פומבית בזמן מלחמה, כל מי שמספק תחמושת תודעתית לאויב – חייב לעמוד לדין, אם יש צורך ויש – לתקן חקיקה קיימת ולחוקק חדשה. לא מדובר ב"ביקורת לגיטימית", אלא אמירות המהוות פגיעה בביטחון המדינה ודוגמאות לא חסרות.
פרק התודעה במבחן המשילות
שלטון נבחן לא רק בקלפי, אלא ביכולת לעצב מציאות. כרגע, הימין נמדד ונמצא בחסר: הוא שולט על הנייר בלבד, אך בפועל נגרר אחרי השמאל שממשיך להכתיב את סדר היום התודעתי. אם הממשלה הנוכחית רוצה להוכיח שהיא באמת ימין – עליה להפסיק להסתפק בייבוש תקציבים ובהצהרות ריקות, ולהתחיל לשלוט: ברחוב, בתודעה, במוסדות, ובמערכות אכיפת החוק ומנגד להיות מסוגלת להציב אנשי מפתח מטעמה בתפקידים משפיעים.
4+היה והממשלה לא תפעל משפטית מול המשמיצים את המדינה מבית – היא תישאר שליטה על הנייר בלבד. עד אז, השמאל ימשיך להוביל את המערכה בזירה התודעתית, לבדו, ולהכתיב את התמונה של ישראל בעיני עצמה ובעיני העולם. היה ולא תפעל כך, הממשלה היא לא "מחנה לאומי", אלא מחנה "יללני".
