א. היקר, שלום.
למרות שלא דיברנו חודשים, אני מרגיש קרוב אליך מתמיד וזוכר בפרטי פרטים את אלפי השעות המשותפות שלנו יחד, בהן יצרנו, חלמנו, התווכחנו, יזמנו, ניהלנו והבאנו לעולם לא מעט רעיונות, יצירות, ומהלכים יפים ומשותפים.
אני, להבדיל ממך, לא הייתי טייס קרב. אפשר אפילו לומר שהייתי בדיוק ההיפך מזה – אנטי מערכתי, אינדיוודואליסט, הומיניסט, על גבול הפציפיסט. אבל כל זאת השתנה אצלי מאז השביעי באוקטובר ואולי אפילו קצת לפני, בזמן שפרצה "המהפכה המשפטית", אז ראיתי ברחובות את החברים הקרובים ביותר שלי מדברים בצורה מזעזעת על אחיהם הימניים ועל כל מי שלא היה חלק מהמחנה שלהם חלק מ"ארץ ישראל היפה". זה מה שגרם לי כבר אז לקחת עשרה צעדים אחורה ולפרוש מהמשחק הטיפשי, המסוכן והנורא הזה.

אני יודע שאתה, כאחד מטייסי הקרב המוכשרים והמוצלחים שידע חיל האוויר הישראלי, הגעת ממשפחה פשוטה ממוצא מזרחי ופילסת את דרכך לפסגה רק בזכות כישורך המדהימים ולמרות חוסר הסיכויים שהיו לרוב הילדים המזרחיים מהדור שלך, בכלל להתקרב לרחבת המצעדים של קורס הטייס.
ואתה, למרות שהתנגדת לרפורמה המשפטית וגם לממשלה המכהנת, לא העלית בדעתך ולו לרגע לסרב פקודה או לקרוא לסרבנות. עצם הרעיון של טייסים שמסרבים להתייצב לאימונים ולקרב עורר בך כבס וסלידה.

וביום השביעי באוקטובר הנורא, כשנקראת לדגל יצאתם אתה וחבריך כשרפים בוערים לפגוע, להשמיד ולשפוך אש גופרית ותימרות תופת על בני הבליעל שהעזו לגעת בנו באותו יום כפי שאף עם מעולם לא העז לגעת בנו וכעת גם לעולם לא יעז עוד.
העולם יצא עלינו וקרא לך וללוחמי צה"ל פושעי מלחמה. איימו עליכם במעצרים והוקיעו אתכם מעל כל במה באירופה. מקולות אלו ידעת להתעלם מתוך ידיעה שהם נובעים מתוך בורות ואנטישמיות, אבל מהקולות שפרצו פה בארץ ויצאו מגרונותיהם של חבריך ובני עמך, היה לך הרבה יותר קשה להתעלם ולא הבנת כיצד יתכן שישראלים מעזים לדבר ככה על חיילי צה"ל, להדהד את תעמולת האויב ולפגוע אנושות בתדמיתה ובחוסנה של המדינה בזמן מלחמה ובמצבם של החטופים.

אבל אתה, כחייל נאמן ואמיץ לא נרתעת, לא מקולות השמד שבאו מחוץ ולא מאלו שבאו מפנים. אטמת את אוזניך מפני מכונת הרעל האנטי ציונית ויישרת מבט וכוח אל המטרות בלבנון, בסוריה ובתימן, מכיוון שידעת טוב מאוד מהי הסיבה שבשמה אתה פועל ומהי חשיבותה הקיומית למדינה.
אחר כך הגיעה המלחמה היזומה באירן, שלה בדיוק הכשירו אותך לאורך השנים. זה היה הייעוד שלך ושל החיל – להילחם ולפגוע בראש התמנון. ידעת בדיוק אל עבר מה אתם ממריאים וטסים וגם ידעת את גודל וחשיבות השעה והעיתוי. הקולות הצורמניים, ההזויים והקונספירטיביים של מתנגדי הממשל והשמאל הקיצוני בישראל, שקשרו אפילו מתקפה הרואית זו לצרכים הפוליטיים והמשפטיים של ראש הממשלה, לא חדרו את קסדת הטיס שלך ונשארו הרחק למטה מאחור ברחוב קפלן.

תקפתם בגאון ובעוצמה מתקני גרעין, טילים, מתקני שיגור ומאחזי כוח של צבא אירן, השגתם שליטה מלאה בשמי המעצמה הצבאית הגדולה ביותר במזרח התיכון, ופגעתם באופן כירורגי ומדויק במטרות בתוך טאהרן.
וכשחשבנו שזה כבר שיא השיאים, הגיע מפגן הנועזות והאומץ המדהים שלכם ושל ממשלת ישראל כשנשלחתם לפגוע בדוחא בבכירי חמאס שתיכננו את טבח השביעי באוקטובר ומאז ממשיכים להתעלל בנו ולהחזיק באחינו החטופים. עשיתם זו כשהחלאות האלו שהו על אדמת קטאר "המתווכת" במשא ומתן, שם הם חשו בטוחים ונינוחים בחסות מדינת הטרור שמחזיקה באמצעות הכסף שלה את כל העולם, כולל את האמריקאים. אבל אתה לא נרתעת, לא היססת וידעת בדיוק מה אתה עושה כשלחצת על ההדק ששיחרר מרחוק את הטילים בדרכם לפגוע במרצחים ולהבהיר להם בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שבדיוק כמו הנאצים ובדיוק כמו הטרוריסטים של "ספטמבר השחור", ידה של ישראל ושל צה"ל תשיג ותפגע בהם בכל מקום על פני כדור הארץ.

והנה גם אחרי הפעולה המדהימה הזו עלו קולות באושים מעיתוני דוכני הדגים ופירות הים שהאשימו אתכם, גיבורי ישראל, שהתנקשתם במו ידכם בסיכוי האחרון להחזיר את החטופים.
ומאז אתה וחבריך מפציצים בעיר עזה, משמידים רבי קומות המשמשים כנקודת צליפה, האזנה ותצפית על לוחמינו. משמידים תשתיות טרור ומפרקים את מעוזו האחרון של חמאס.
אך נראה שככל שניצחוננו קרב, כך גם גוברים קולות הבלע המנסים לרפות את ידך ולבלבל אותך, הם לוחשים לתוך ראשך שאתה לא הורג מחבלים ולא משחרר חטופים, הם יורקים בפניך אמירות בלתי נתפסות כמו "אתה לא מקדם במילימטר את האינטרסים של ישראל, רק גוזר עליה חורבן.. אתה משתתף בפשע נגד האנושות ונגד הישראליות במרחץ דמים.. אתה תיזכר כחוליה בשרשרת של קובנטרי, דרזדן, הירושימה".

אבל אתה, כחייל מיומן ואמיץ, יודע להשתיק את הקולות השטניים האלו, לעמעם אותם באמצעות הכישורים והטכניקות אותן למדת בסדנאות השבי שעברת, ולא לאבד את שפיותך ובטח ובטח שלא את אמונתך בצדקת דרכך.
ובשביל מי אתה עושה את כל זה אם לא למען מולדתך האהובה, למען ארץ ישראל שלך שגידלה אותך ואהבה אותך כאם שפתאום הוכתה לנגד עיניך באכזריות על ידי פראי אדם, למען אחיך החטופים שדמם זועק מאדמת עזה לעזרה ולמען החיילים שלנו הנלחמים למטה על הקרקע וזקוקים לך ולמכונת הרעם שלך. לא למען נתניהו ולא למען בן גביר ולא למען ישראל כ"ץ, כפי שירהיבו לומר המסיתים והמסכסכים שאיבדו את דרכם.

ובלילה כשאתה חוזר הביתה ופושט את הסרבל ואת חליפת הג'י, אשתך מחכה לך, מחבקת, חמה ואוהבת. היא גאה בך ואוהבת אותך ויודעת שבביתה יש אבא שהוא גיבור ושילדיה מוגנים בזכותו ושגם הם גאים בו ויגדלו להיות ישראלים חזקים וגיבורים כמותו.
אז הבער מנועים. נסוק לשמים. שלוט בהם. הבט רגע מטה וראה את מולדך היפה, ערש עמך הגאה וזכור בלב שלם ובעיניים צלולות שקיבלת כנפיים כדי להגן ולשמור על כולנו מפני האויב שטרם נדם.
