שופט העליון יוסף אלרון מסיים היום (חמישי) את תקופת כהונתו, שהייתה מאופיינת וזכורה בעיקר בזכות התעקשותו לפנות לפסיקות שמרניות יותר, והביקורת הנחרצת שלו נגד האקטיביזם השיפוטי – שהחל בתקופתו של אהרון ברק, והגיע לשיא במהלך כהונתו של שופט העליון עמית.
ביקורתו של אלרון לא נשמעה רק בין כותלי בית המשפט: השופט הפורש הרבה להתייחס אליה גם במהלך הופעותיו הפומביות. כך למשל, בחודש מאי האחרון טען: "התנגדתי בעקביות להרחבת סמכויות בית המשפט העליון – מציבה גבול דק מול עיקרון הפרדת הרשויות".
2+"המשפט החוקתי בישראל מתפתח זה כמה עשורים, ללא חוקה שלמה, על בסיס חוקי יסוד כמו 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', ופסיקות מרכזיות", אמר אז אלרון, "לאחרונה, הורחבה הסמכות עד כדי יכולת לכאורה לבטל חוקי יסוד עצמם – כפי שנעשה בפסק הדין בנוגע לתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. מדובר בפסיקה תקדימית, שלא חדלה לעורר דיון ציבורי ער גם לאחר יותר משנה".
ביקורת לא שגרתית: שופט העליון מזהיר מהתערבות יתר של בג"ץ
"כאשר מתקבל חוק שנוי במחלוקת, לעיתים מיד מוגשות עתירות לבג"ץ – אף בלי להמתין להשפעות החוק בפועל", אמר אלרון, כשלדבריו הפעולה יוצרת מצב בו סוגיות ציבוריות מועברות ישירות מהכנסת לבג"ץ.
כאמור, גם בפסיקותיו שיקף אלרון את ביקורתו נגד המערכת בה פעל. כך למשל, בינואר האחרון כתב בפסק דין על 'פקודת המשטרה' כי "כרסום עקבי ומתמשך במעמדה של חקיקה ראשית אינו מהווה פגיעה בכנסת ובמעמדה בלבד אלא עולה כדי פגיעה בנקודת האיזון העדינה שבין שלוש הרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת".
2+השופט הוסיף כי פסילת חוקים, שבעבר היו מתבצעים על רקע של "אין ברירה", הפכה לפעולה שגרתית. בפסק הדין, הוא הוסיף כי "כניסת בית משפט זה ללב המחלוקת הציבורית תוביל באופן בלתי נמנע לפגיעה באמון הציבור בו".
אלרון עמד לא מזמן בלב סערה פוליטית-משפטית, בעת ניסיונו של שר המשפטים יריב לוין לקדמו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון – בעיקר על רקע תמיכתו במיתון האקטיביזם השיפוטי. שופט העליון עצמו ביקש להיבחר לתפקיד הנשיא, בניגוד לשיטת הסניוריטי, שקידמה את יצחק עמית. הודעתו של אלרון כי בכוונתו להתמודד על התפקיד היווה צעד חסר תקדים בהליך בתולדות מדינת ישראל, אך לבסוף, כידוע, המהלך לא צלח.
2+טקס הפרידה מהשופט אלרון התקיים בבית המשפט העליון, במעמד שופט העליון יצחק עמית ושאר השופטים. במהלך הטקס, יוקרא פסק דינו האחרון של השופט, בעתירת האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד משרד הרווחה והביטחון החברתי, העוסקת בדרישה לאפשר ייצוג משפטי בוועדות לתכנון טיפול והערכה בעניינם של קטינים בסיכון.
