המרחב הציבורי והתקשורתי רווי דיווחים סותרים ומסרים כפולים, המותירים את אזרחי ישראל במצב של אי ודאות מסוכנת בזמן מלחמה. בין אם מדובר בבלוני ניסוי פוליטיים או בשינויי מדיניות אמיתיים, המגמה ברורה: ישראל מתקשה לדבר בקול אחד, הן פנימה והן החוצה, ומשדרת חולשה בזירה הבינלאומית.
נתחיל מהדיווח האחרון והמטריד, לפיו השר רון דרמר אמר למתווכות כי ישראל "לא שוללת עסקה חלקית". אם הדברים אכן נאמרו, מדובר בשינוי חזית מלא במדיניות הישראלית. עד היום, הקו הרשמי והברור של הקבינט היה חתירה לעסקה כוללת שתביא להכרעת ארגון הטרור הרצחני חמאס. אני מתקשה להאמין שראש הממשלה, שר הביטחון או הקבינט יסכימו למצב שבו חמאס נותר על כנו בעזה.
1+עסקה חלקית, שתכלול הפסקת אש ארוכה, תאפשר לחמאס להתארגן מחדש ותקשה על ישראל לחדש את הלחימה באותה עוצמה. לא הצלחתי לאמת את הדיווח הזה, וטוב שכך, כי קבלת החלטה כזו תהיה לא פחות מסטירת לחי למטרות המלחמה המוצהרות.
בניגוד מוחלט למסרים המעורפלים מירושלים, קיבלנו מסר חד וברור מהנשיא לשעבר טראמפ, שקרא לישראל "לסיים את המלחמה". הפרשנות שלי לדבריו היא חד משמעית: הוא דורש הכרעה. הוא אומר לישראל – כנסו לעזה, תכבשו, תשמידו את חמאס ותגמרו את הסיפור, כי אין לכם פרטנר בצד השני. זוהי קריאה למעשה, לא לפוליטיקה.
1+ובזמן שהחזיתות בוערות, נראה שיש מי שמתעסק בפוליטיקה פנימית. הפרסום על כוונתו של ראש הממשלה להקים ועדת חקירה ממשלתית, כזו שהוא ימנה את חבריה ולא תהיה כפופה לנשיא בית המשפט העליון, מדיף ריח חריף של בחירות. הציבור הישראלי איבד את האמון במערכות רבות, ובצדק. האם מישהו באמת מאמין שוועדה שתקום בחסות הממשלה הנוכחית, או כזו שתוקם על ידי מערכת המשפט שאיבדה את אמון חלקים גדולים בעם, תוכל לחקור את מחדלי ה-7 באוקטובר באופן אובייקטיבי? הפתרון אינו יכול להיות ועדה פוליטית. דרושה ועדת חקירה לאומית, פריטטית, שתורכב מנציגי כל חלקי העם ותזכה לאמון ציבורי רחב. כל פתרון אחר הוא לעג לרש.
הבלבול הפנימי הזה מקרין ישירות על החזית הדיפלומטית, שם אנחנו חווים כישלון צורב. אני נמצא כעת ביפן ונוכח במו עיניי בחסר המשווע במערך ההסברה הישראלי. בזמן שהכסף הסעודי והקטארי מממן מכונת תעמולה משומנת, ישראל מדשדשת מאחור. אנו חייבים להקים באופן מיידי כוח משימה לאומי, "חיל תודעה", שיורכב מטובי המוחות של 8200, המוסד, השב"כ והמגזר הפרטי. יש לשחרר אותם מהבירוקרטיה של משרד החוץ ולתת להם את הכלים להילחם על דעת הקהל העולמית.
בקרב על ההכרה במדינה פלשתינית, מי שנותן את הטון ומונע כרגע מהלך חד-צדדי באו"ם הם האמריקאים, לא אנחנו. לישראל יש כיפת ברזל שמגינה עלינו מטילים, אך אין לנו שום כיפה שמגינה עלינו בקרב על התודעה. זוהי חזית שאסור לנו להפסיד בה, והזמן לפעול בה הוא עכשיו.
