היממה האחרונה מוצפת בכותרות של אזהרות, ציטוטים, מתקפות ועימותים וכל זה תוצר של ישיבת קבינט אחת סוערת. זה לא סוד שיש חילוקי דעות בין הדרג המדיני לרמטכ"ל וכל הצדדים מבינים שאנחנו מתקרבים לצומת קבלת החלטות דרמטי שאמור להביא את ההכרעה.
שנה ותשעה חודשים מדברים כולם על ניצחון והכרעת ארגון הטרור חמאס והינה הגענו לרגע האמת ודווקא עכשיו הדרג המדיני וצה"ל מנהלים מלחמה בחדרים סגורים.
1+נתחיל מהסוף – המלחמה הזו היא המלחמה צודקת, המלחמה הזו חייבת להסתיים עם הכרעה ברורה והכנעת ארגון הטרור חמאס והחזרת החטופים. הדרך לשם חייבת לעבור במתקפה צבאית על העיר עזה ועל מחנות המרכז. העיר עזה היא הסמל של חמאס והיא חייבת להיראות בסוף כמו רפיח, כמו חאן יונס, כמו ג'אבליה ושאר חורבות ההרס והתשתיות שהשמדנו מאז תחילת המלחמה.
יש שם מחבלים ויש שם מנהרות טרור ויש שם חטופים. זה בסדר להניח על שולחן הדיונים את הדילמות, את חילוקי הדעות, וגם את ההסכמות אבל צריך להפסיק את העימותים הפומביים הללו.
1+הבוקר נחשף בהדלפות מדיוני הקבינט כי חילוקי הדעות הם גם בצמרת המטה הכללי, בין הרמטכ"ל אייל זמיר לסגנו האלוף תמיר ידעי. הראשון דוחף לעסקה, השני מצדד בכיבוש הרצועה.
מפקד בכיר בתוך רצועת עזה כתב לי הבוקר בעקבות ההדלפות: "איך אני אמור להוביל לוחמים לשדה הקרב, לגייס את הכוחות שלי, להביא אותם שוב מהבית ולגרום להם להאמין במשימה כשהדרג הצבאי הבכיר מצוטט מתוך הקבינט כמי שמאמין יותר בעסקה ולא בהכרעה?"
זו אמירה קשה של מפקד שנלחם עם הכוחות שלו כמעט בכל רחבי הרצועה ויודע שהדרך היחידה להביא את החטופים ולהכריע את חמאס היא רק בעוצמה ובנחישות ולא פחות חשוב מכך – בלכידות.
